חברי הגולשים, הגיע הזמן שנתעורר ונחדול מהלכאה עצמית. הגלישה לא מתה על ידינו או על ידי מי מחברינו בענף. התפיסה הזו שגויה! עתיד גלישת הגלים בישראל נמצא בסכנה ומתדרדר בכל יום שחולף בגלל גורם חיצוני שדוחק אותנו בשיא תמימותנו למלחמת אחים טריטוריאלית על כל גל, כשמתחת לאפנו הוא גונב לנו את הים.
בזמן שיש את אלו שמוחים על אי השוויון וההפליה שבין אוכלוסיית השחורים ללבנים בארה"ב, ישנם רבים שמנצלים את המצב הכאוטי להרס וביזה. ערכי המוסר של האדם הולכים לאבדון במקום שבו החומר שהם רוצים ברשותם שווה יותר מחייהם עצמם. תמו ימי הבושה, אין פחד מהמשטרה שידיה כבולות בטיפל בפרעות באזורים אחרים והבוזזים הם לא רק כהי עור, אלא גם נערים לבנים-שזופים עם שיער בלונדיני - או בקיצור, גולשים.
תאורה לילית בחופי גלישה מיושמת זה מספר שנים בחופים נבחרים ברחבי הארץ. פנסים רבי עוצמה שממוקמים על מסלעת גבוהה (לרוב על מזחים) מפיצים אור על שטח נרחב ומאפשרים לגלוש בתנאי חשיכה. אבל האם ניתן גם אחרת? חניכי עמותת "הגל שלי" עבדו בשיתוף פעולה עם יזמי היי-טק במשך שנה ארוכה ופיתחו קונספט תאורה תת ימי - רשת תאורת לד שנמצאת בשלביה הראשונים אך הפוטנציאל הגלום בה מדליק!
רוחצים בחוף הצוק בצפון תל אביב נדהמו לגלות במהלך יום שבת פגר עגל שנסחף עם זרמי הגלים ונשטף אל החוף. יתכן שמדובר בעגל ש"נפל" מאחת מספינות המשא המייבאות בקר לישראל המיועד לשחיטה, אך האפשרות שהוא הושלך לים בגלל מחלה או פציעה היא סיבה הרבה יותר הגיונית. בין האבטיח למטקות אנשים רבים צפו בסקרנות ב"עגל רך" שנשטף לחוף הרחצה ולא הוגש להם כהרגלם על הצלחת.
אנו עוסקים בספורט מהנה אך מסוכן ואם תחשבו על זה לרגע תבינו שהסכנה המוחשית ביותר היא לא מריפים או כרישים אלא מאנשים. הסיפור הבא הוא דוגמא לסכסוך שקורה כמעט בכל חוף גלישה, חילופי דברים על "שטויות" שבמקרים מסויימים יכולים להסתיים במכות. בית משפט בסאן דייגו דן גולש סאפ ל-5 שנים בכלא על שתקף עם משוט הגלשן שלו אדם אחר וגרם לפציעה חמורה בראשו ונזק בלתי הפיך למוחו.
ארנה מורקה הוביל יחד עם אחיו יאכטה מאוקלנד לברזיל. בתחילת השייט, במרחק 30 קילומטרים מזרחית לחופי ניו-זילנד, מורקה נפגע ממנור הספינה ונפל למים הסוערים. הסקיפר הגרמני צף במשך כ-4 שעות עד חילוצו בזכות מכנס הג'ינס שלו, שאותו הסב לחגורת ההצלה מאולתרת - טריק השרדותי שמשמש את יחידת העילית האמריקאית "הנייבי סילס".
הנה עוד משהו שלא חשבתנו שנראה בימי חיינו אבל מסתבר שאין גבול לטמטום האנושי. בילי הוא בחור צעיר שיצא לדוג יחד עם חברים במונגרוב ג'אקס שבחופי קווינסלנד. בסופו של יום החויכעם חגג בעישון "באנג כריש" ולא זאת בלבד אלא שהעלה את התיעוד לרשת החברתית. משם הדרך למלתעות שנפתחו עליו והביסים שקיבל מכל אחד על מעשיו לא היתה רחוקה.
לא כולנו נולדנו עם כפית של כסף בפה וחלקנו אפילו רחוקים מזה מזה שנות אור אבל לכולנו תשוקה זהה לגלוש. בינינו ישנם מעוטי יכולות ודלי אמצעים. אנשים כמוני וכמוותכם שאינם יכולים להרשות לעצמם ציוד גלישה יקר אך בליבם זיקה אמיתית לים. בדיוק לשם כך פתחו שני חברים ביוזמה חברתית שמטרתה איסוף ציוד גלישה מאנשים ברחבי הארץ והעברתו לנערים ונערות שידם אינה משגת את האפשרות לרוכשם - תרומה שמעניקה להם תקווה ומגשימה עבורם חלום.
גלישת גלים זה סוג של "חג חירות" בפני עצמו - החופש לצאת מעוד יום עבדות ולגלוש כמו בני חורין בים הגדול. קצת לפני שמשה חצה את ים סוף ובנה קירות יציבים לאופדליפים עבור בני ישראל, היו איזה 10 מכות טובות ששכנעו את פרעה לחתוך את השלשלאות מידינו ולשים ליש לרגלינו. רק לאחר 40 שנה במדבר טבלנו את הגלשנים בים הארץ המובטחת. ואם חשבתם שבזה זה נגמר אז תתפלאו לשמוע שהגולשים צריכים עד היום לספוג כל כך הרבה מכות בשביל להרגיש חופשיים. עבדים הייתם? עכשיו תקבלו מכות!
אני נכנס אל המים כשחיוך רחב פרוש על פניי. חותר על הגלשן במרץ, מקבל את מי הים הצוננים בחום ומרגיש איך קרני השמש הצהובות חודרות דרך בד החליפה ועוטפות את גופי בחמימות נעימה. הגלים יפים, הים נקי מברבורים, משולשים שרוצה להיות עיגולים... ואז מגיעה הסטירה שמחזירה אותי למציאות הקשה – השפה של הגלישה! כן, עברית שפה יפה אבל לפעמים היא יכולה להישמע אלימה ותקיפה, ואין הכוונה לקללות ונאצות כי אם לסלנג הגלישה שמתגלגל על הלשון.
