לא ידעתי איך 'זה' מרגיש עד שגלשתי על הגל הראשון שלי בחיים
אומרים שהתחלות הן תמיד קשות אבל ככל שזה נוגע לגלישת גלים המשפט הזה לא תקף. כל מי שגולש יודע שהמשיכה הפנימית הלא מוסברת הזאת שיש לנו לים ולגלים לא דומה לשום משיכה או תשוקה אחרת בחיי היומיום שלנו. הגל הראשון שתופסים זו חוויה שגולש לא ישכח לעולם.
הפעם הראשונה ששוכבים על הגלשן יכולה להיות קצת מלחיצה. מנסה להבין איפה למקם את עצמך ואיך לשמור על שיווי משקל כשבכל אותו הזמן אתה מקבל שפריצים של מים בלתי פוסקים לתוך הפנים זה לא דבר מרגיע. זאת מבלי לדבר על כך שכשאתה כבר שוכב מאוזן על הגלשן ורואה מאחורייך את הגל הראשון הולך ומתקרב, מנסה ביד אחת להחזיק את הגלשן וביד השנייה לתפוס את הבגד ים שלא יעוף ויחשוף טפח מוצנע מגופך.
הגל הולך ומתקרב אליך. אתה מסתכל מעבר לכתף שלך לעברו ומסתכל למטה על הגלשן, בודק שאתה באיזון מושלם, נותן עוד מבט אחרון אחורה... הוא כבר ממש מאחורייך. אתה מרגיש את הלב שלך דופק, ואלף מחשבות עוברות לך בראש באותו הרגע, מה יקרה עכשיו? איך להחזיק את עצמי ישר? מה יהיה אם אני אתהפך? לחתור או לא לחתור?
ואז זה קורה, פתאום אתה מרגיש את התנופה העצומה של הגל לוקחת אותך, וברגע אחד כל המחשבות שעד לפני שנייה מילאו את הראש שלך מתנדפות ומשתתקות. הנה זה קורה. הגל הראשון בחייך שאתה תופס. וזה לא משנה אם אתה בשכיבה, כריעה או תנוחה מוזרה כלשהי על הגלשן שמשלבת את שניהם - אתה פשוט מרגיש את זה.
"זה", IT... איך אפשר לתאר את "זה"?
"זו" תחושה מופלאה של כוחו של הטבע, "זו" המהירות הטבעית של הגל שמשגרת אותך לעבר החוף, "זה" החיבור המידי בינך לבין אנרגית המים העצומה כאשר כל מה שמפריד ביניכם זו חתיכת ספוג \ פיברגלס בעובי של 5 ס"מ.
ואז זה קורה, פתאום אתה מרגיש את התנופה העצומה של הגל לוקחת אותך...
ואז מגיע החיוך, חיוך ילדותי ושובב, חיוך שאתה לא יכול להסביר אותו אפילו. אותו חיוך תמים ונאיבי שהיה לך כשהיית ילד קטן וקיבלת צעצוע שמבחינתך זה הדבר הכי מושלם ויפה בכל העולם. אותו חיוך שכבר הרבה מאוד זמן לא חייכת, כי סף הריגוש היומיומי שלך כבר נשחק והרבה מאוד זמן לא היית באמת מאושר מ"הרגע", מ"ההוויה" כי היום מה שעושה אותנו מאושרים זה דברים חומריים. ברגע שעולה לך החיוך הזה, (ותאמינו לי הוא עולה אצל כולם). אתה תפוס. אתה אפילו לא יודע את זה אבל מכאן ואילך חייך ישתנו.
זה לא אומר שמעכשיו אתה "גולש-על" שהולך להתחרות בסבב מקצועני, או שמחר בבוקר אתה מתפטר מהעבודה, קונה וואן ועושה טיול "קוסט-טו-קוסט" בקליפורניה, אבל משהו בך השתנה, משהו בך נפתח, אתה גילית אושר וחדווה שבקיום היומיומי המטורף שלנו, במרדף אחרי כסף, זמן, ועם כל הלחץ היומיומי מעטים האנשים שחווים את זה.
ברגע שעולה לך החיוך הזה, ותאמינו לי הוא עולה אצל כולם. אתה תפוס. אתה אפילו לא יודע את זה אבל מכאן ואילך חייך ישתנו.
הבעיה היא שברגע שזה נפתח.... אתה מכור. אתה תרצה לחוות את האושר הזה שוב ושוב. את תחושת הריגוש והחיבור הפראי הזה לטבע שרק הגלים יכולים לספק לך. אז כאן מתחיל המסע שלך. המסע לעבר הגל. לכל אחד יש את הקצב ואת הזמן שלו במסע הזה. יהיו כאלו שיקומו כל יום ב-6 בבוקר כדי לתפוס את הגל המושלם, ויהיו כאלו שיחזרו לים פעם בכמה שבועות כשיהיה להם זמן. אבל הרצון לחזור תמיד יהיה שם.
ואז... אחרי שהגעת אל החוף הלב שלך דוהר במהירות של 120 קמ"ש, האדרנלין ממלא לך את הוורידים ותחושת האושר החמקמקה הזאת מתגנבת לך אל הלב.. הדבר היחיד שבא לך לעשות זה להיכנס בחזרה למים ולחוות את זה שוב וללא הפסק.
נועם אור
בן 30 מתל אביב, במקור מאילת. בצעירותי גלשתי רוח ורק בשנה האחרונה התחלתי בגלישת גלים. בדרך כלל גולש בחוף המערבי ביפו. אוהב את הים, הגלים ולטייל בעולם.
