
כפרה על הים: ''תשליך'' ואל תשליך!
כיממה לפני כיפור הים גאה ושטף אל החוף כמויות אדירות של פסולת ואשפה. לא ניתן היה למצוא פיסת חול נקייה קטנה אחת. האשפה הזו לא נוצרה יש מאין אלא היא תוצר של יחס דואלי של בני האדם אל הים – מצד אחד אנו מחבקים אותו וניזונים ממנו ומצד שני מתייחסים אליו בזלזול ושופכים אל קרבו את כל הזוהמה שברשותנו. בראש השנה ויום כיפור, יחס זה של האדם אל הים מקבל משמעות סמלית שמתבטאת במסורת היהודית: אנו מבקשים כפרה על עוונותינו ע"י השלכת הלכלוך שבנפשנו למרחביו.
אני צועד על ערימות של אשפה שמכסות חול של זהב. סרטן קטן שקוף למראה צועד ממחילתו ופוסח על מה שנראה כמו רשת דיג קרועה. מן המים אני שולה שטיח של דלת כניסה ואח"כ מבחין בבקבוק שטיפת רצפות שצף על ערימה של מגבוני נייר. כמה פרדוקסאלי נראית המציאות בחוף הים כשהמוצרים ששומרים על ניקיון ביתנו הם אלו שמזהמים את הים. הסרטן הבחין בי ונעצר, מבוהל הוא חזר על צעדיו ונכנס אל המחילה... בצבתותיו הוא אחז במה שנראה כמו חתיכת פלסטיק אדומה ומשהבין כי פיסת הפלסטיק אינה למאכל הוא הציץ החוצה בחופזה והשליך מזרועותיו את אשר צבט.
הטבע והחי. כמו הסרטן הקטן כך גם הים. את מרבית הסחי הים מחזיר אלינו. הוא פולט את זה לאורך חופינו כמו היה אוכל מקולקל ולעיתים טומן את זה בתוך קיבתו של דג שנח על צלחת ארוחתנו -הים עושה את אשר אנו מעוללים לו ומשליך את הלכלוך בחזרה לעברנו!
כיצד הפך הים למזבלה של המין האנושי? גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רוחנית? מדוע נתפס הים כמקום שאליו ניתן להשליך את הכול? את הרע, המזוהם והרעיל?
"תשליך" הוא מנהג מסורתי מיוחד ביהדות בעל זיקה ישירה לים (ולכל מקור מים אחר) ולדגים שחיים במרחביו. שלומם של השניים, הים והדג, שזור בקשר הדוק לקיום המסורת. אם יהודים טובים היו מבינים את עיקרו אולי היו נוהגים ביתר כבוד לים ולא היו משליכים לכלוך וזיהום שיפגע בו ובחי. "...ותשליך במצולות ים כל חטאתם" אומר הפסוק בספר מיכה (ז', יט') והכוונה בכך אינה רק לפשוט את הבגדים ולבצע טבילות שינקו את הנפש מחטאים ועוונות, כי אם לנקות את המצפון ולקרב את האדם למהות – למקום!
בקבלה, מים מסמלים חסד ובתורה דגים מהווים סימן לברכה ('אין עין הרע שולטת בהם' 'שיפרו וירבו כדגים'). וכמו שהדגים נשפטים לחיים ומוות על ידי הדייג ורשתו, כך נשפטים בני ישראל בראש השנה על ידי אלוהים. השלכת הזיהום הרוחני אינה פוגעת בזיהום הים ומשמשת תחליף לזיהום הפיזי של האדם. אך יחד עם זאת עלינו לזכור כי הדגים והמים מהווים מקור לחיינו והאחריות לשלומם היא הדרך העיקרית לכפרה אמיתית על עוונותינו.
כיצד הפך הים למזבלה של המין האנושי? גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רוחנית? מדוע נתפס הים כמקום שאליו ניתן להשליך את הכול? את הרע, המזוהם והרעיל? האם זה בגלל מרחביו הגדולים? האם זה בגלל שאנו ההולכים על האדמה ולא שוחים במימיו הכחולים? מדוע הדואליות שביחסינו לכחול הגדול? כיצד אנו נותנים לעצמנו לטמון את הראש בחול ולחשוב שהים יספוג את הכול?
לשאלות אלו ייתכנו תשובות רבות אבל אולי ה"התשובה" היחידה שצריכה להנתן היא מתוך נבכי הנשמה של האדם. על כל אחד מאתנו לעשות חשבון נפש, להכיר בחלקו באשמה, לבקש סליחה כנה ולשנות את הגישה, דרך המחשבה ואת היחס. כפרה על הים!
סליחה, ומחילה.
גמר חתימה טובה!

יואב נקש
עורך ראשי, כתב-צלם. מייסד האתר "צלם ים". פעיל סביבה וחברה גולש שאוהב את העולם. משפט לחיים: "רוח האדם כרוח הים היא, למרחבים תשאף וגבולותיה אין קץ." ציטוט אהוב מסרט: I am just the Garbage man - Big Wednesday