בואו נגיד את האמת: רובנו בסה'כ גולשים ממוצעים ולא ממש מקצוענים
האם אתם מרגישים לפעמים שסרטי הגלישה נראים כמו מד"ב או שהראיון עם המקצוען נשמע כמו טלפרומטר שעובר בין כולם? ומה בנוגע לשאר הדברים כמו הגלשנים המפונפנים, הביצועים המסוגננים והספוטים האקזוטים? אם בסופו של יום אתם מוצאים את עצמכם בחוף המקומי גולשים על גלי רוח בחלון זמן של שעה במהלך יום עבודה / שמירה על הילדים / קניות בסופר ושאר אילוצים, ומנסים למרוח ביצוע בלחץ אטומי בין עומס של גולשים, אז אתם חלק מהרוב הממוצע ואין בכך שום דבר רע. אז מבלי לנסות ליפות מציאות ולשקר לעצמכם הנה כמה דברים שאף אחד לא יעז להגיד אבל כולם יודעים שזו האמת.
אנחנו מזדקנים
ועם זה אין מה לעשות. אפשר להתכחש לגיל ואולי למתוח קצת את הזמן עם שמירה על הכושר הגופני אבל הזמן עושה את שלו וזה מתבטא בכאבי גב טורדנים, מיחושים בזרועות, כרס קטנה שתופחת לרוחב האגן ויוצרת צמיגונים לאחיזה. הגמישות הכללית כבר מרגישה קשיחה וכשכל ירידה לים הופכת לסשן חימום של חצי שעה וחתירה קלה להתנשפות אדירה כנראה שחלפה לה עוד שנה בחייך.
שכח מזה... אלא אם כן קוראים לך ג'ון ג'ון
אנחנו לא טסים כל שני וחמישי ליעד עם גלים
גם העשירים שבינינו מחוייבים לאילוצי המשפחה והעבודה ואם אתם לא פרו-סרפרס וזה המקצוע שלכם אז סביר להניח שגם אתם מרשים לעצמכם לטוס אחת ל- לטיול גלישה. בגיל מסויים בחיינו אנו טסים לתקופות ארוכות ומתנחלים על איזה ספוט אבל בהמשך הדרך התדירות פוחתת בגלל אלף ואחת סיבות.
אנחנו לא גולשים על גלים גבוהים
אין מה להתבייש בכך. אנחנו לא נולדנו בג'ואס, והגאן הכי ארוך שלנו זה M16. רובנו אינו רגיל למימד הגובה והמסה האדירה של גלי הענק משאירה אותנו פעורי פה כשאנו צופים בהם מהחוף. בואו נודה בכך שנוח לנו על גלים של חצי-שישים ובמטר + אנחנו קצת חוששים.
בשבילכם זה גובה גלים מעולה.
לפעמים אנחנו חותרים החוצה
כולם יגידו שהם מחכים לגל יציאה אבל פעמים רבות אנחנו נאלצים לחתור החוצה עם הליש בין הרגלים. כי מה לעשות? אנחנו צריכים לצאת. היינו רוצים להגיע אל החוף כשאנו נישאים על גל שישאיר לנו טעם טוב אך לים יש קצב משלו ולפעמים כבר מחשיך או שהזמן דוחק מכיוון אחר. הגלים פתאום נחלשו, הסטים התארכו, הפוינט נדד, יושבים על בור, הסחף מעייף ועוד אלף ואחת סיבות. כל אחד היה רוצה לתפוס גל יציאה אבל... יאללה החוצה בחתירה ובתקווה שאף אחד לא ראה.
אנחנו נקשרים לגלשנים
אנחנו לא מאלו שמחליפים גלשנים כמו גרבים. אין לנו שייפר חבר שיעשה לנו ג'סטה או אקסטרה 5000 ש"ח לעוד גלשן חדש. לרוב אנחנו נקנה יד שניה, נהיה עם אותו היפטו קריפטו מהדגם הראשון או לונגבורד מיתולוגי של אבא שישב במחסן. כל עוד גלשנים אלו לא ישברו או יצהיבו אנחנו נמשיך לגלוש עליהם פוראבר, וזה בסדר.
קשה לשחרר? כנראה שאתה לא פרו
לפעמים מתפלק לנו אופדליפ חזק
אבל רוב הפעמים אנחנו סתם מורחים את הגל. זה תלוי בגלים, היכולת והכושר אך לא תמיד יש לכך בסיס מציאותי. אנחנו חושבים שהביצוע האחרון שלנו היה מהסרטים כשלמתבונן מהחוף דעה אחרת שבסה"כ מדובר בעוד אחד שחי בסרט. רובנו פשוט נהנים מההרגשה וזה חברים, הדבר הכי חשוב בגלישה :)
יואב נקש
עורך ראשי, כתב-צלם. מייסד האתר "צלם ים". פעיל סביבה וחברה גולש שאוהב את העולם. משפט לחיים: "רוח האדם כרוח הים היא, למרחבים תשאף וגבולותיה אין קץ." ציטוט אהוב מסרט: I am just the Garbage man - Big Wednesday
