לא ניצולת שואה. סבתי ניצחה את השואה!

מאת יואב נקש מאי 16, 2015

בעבורי יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום של עצב גדול ותוגה אך באותה מידה זכרון השואה נוסך בי כוח ועוצמה! אפשר להגיד שגדלתי על על ברכי השואה, סבי וסבתי ניצלו בעור שיניהם מהצורר הנאצי ומקלגסי האס האס. המספר על ידה של סבתי סיפר סיפור כואב וסבי שתק ולא דיבר. לפני כשנתיים נפרדתי מסבתי האהובה, היא הלכה לעולמה בגיל 93 ויחד איתה גם סיפורי האימה, סיפורי הגבורה. פחדתי שאשכח, אסור שנשכח. רציתי לקעקע על ידי את המספר שלה אבל לבסוף החלטתי שאת שמה ומורשתה אנציח בדרך של החיים כפי שהיא עשתה בחייה - במילים של גבורה, אומץ ואהבה גדולה.

סבתי, אנני דה לה-לוי ז"ל הייתה חברתי הטובה ביותר. את דמותה הערצתי. כוח רב היא נסכה בי, השראה גדולה העניקה לחיי ואהבתי אליה הייתה עצומה כמספר טיפות מי הים. סבתי נטעה ברוחי את הזהות היהודית החלוצית; בנפשי, את אומנות התיעוד הצילומי; ובגופי, את הספורט הימי. כיאה למי שנולדה בהולנד (מדינה עם היסטוריה עשירה של יורדי ים) גם לסבתי הייתה זיקה גדולה למרחבים הכחולים. את עיקר זמנה הפנוי מעבודתה כאחות בבית החולים היא העבירה בחתירה על סקיף (Skiff). בתקופת החורף, כשמי האמסטל (Amstel) היו קופאים, היא הייתה לוקחת את נעלי המגלשיים ומחליקה להנאתה בריקוד של אושר.

כשהחיים עוד היו טובים. סבתי חותרת על הסקיף באמסטל - הייתה אלופה בתחום. (תמונה מאלבום משפחתי סוף שנות ה-30' באמסטרדם).

לסבתא שלי הייתה ילדות מקסימה שנגדעה בטרם עת - באותו יום שבו נשבתה וחייה השתנו מן הקצה אל הקצה. שם החל סיפור חייה הנורא, את אותה חוויה איומה שקעקעה את המספר על אמת ידה.

בניגוד למה שנהוג לומר, סבתא שלי לא הייתה ניצולת שואה. סבתא שלי ניצחה את השואה! כשהיא נשבתה ע"י הצורר הנאצי היא טענה שהיא ישנה בוונדל-פארק (Vondel Park) באסמטרדם במשך כל השנה וזאת רק בכדי שלא להסגיר מישהו מבני משפחתה. במחנה ההשמדה אושוויץ היא עבדה בפרך וסיכנה את חייה בשביל חבריה. היא "גנבה" תפוחי אדמה רקובים למאכל ובנתה חנוכייה בהחבא עבור חברתה. סבתי חיבלה בזדון בשרשראות הטנקים של הגרמנים בעת הרכבתם וגרמה להתפרקותם בשדות הקרב. סבתי נאלצה לעמוד ללא ניע על רגליה בתנאי מזג אוויר קיצוניים במשך שעות ארוכות וימים שלמים, בשעה שכלבי הגרמנים נובחים ארס לעברה. סבתא שלי האמיצה, הגיבורה, לחמה וניצחה את הנורא מכל שידע האדם והעם היהודי בתקופתו!

A-25056 המספר על הזרוע של סבתא שלי. כמו הזיכרון מאותה תקופה נוראה, כך גם המספר ליווה אותה במשך כל חייה.

סבתא שלי הייתה העוגן במשפחתי ולסירה שניווטה את עתידנו לחופי מבטחים. יחד עם סבי, משה דה-לוי ז"ל (שאיבד את כל משפחתו בשואה ועל כן מעולם לא דיבר על כך), הם הגיעו לישראל בשנות ה-50' והקימו מדינה לתפארת. מראשית דרכם במושב מולדת ועד בואם לאשקלון והקמתה החלוצית של שכונת אפרידר, יחדיו הם טיפחו דרך חיים חמה ואוהבת ומשפחה מלוכדת. הזמנים הנוראים שחוותה בתקופת מלחמת העולם השניה ובמחנה ההשמדה רק עיצב עוד יותר את אופיה וחיזק את אמונתה בעם היהודי ובארצו המובטחת, ישראל.

סבתי סיפרה את סיפורה בפתיחות רבה. היא כתבה ספר במספר עותקים למשפחה (בכתב ידה). היא דיברה לפני קהל ותלמידים בבתי הספר. היא תמיד שיתפה וענתה על כל שאלה - זאת מכיוון שהיא תמיד ידעה שיש בהנצחת הזיכרון חשיבות רבה - לדור העתיד במדינת ישראל ולעולם כולו. כי לעולם לא עוד! לסבתא ולי היו יחסים מאוד מיוחדים וקרובים. אהבתי לשמוע את שסיפרה, להקשיב לתובנות חייה, ללמוד מניסיונה העשיר ולהרחיב את ידיעותיי. סבתי הותירה אחריה מורשת מפוארת שיריעת הדף קצרה מלהכיל – המילים חונקות את גרוני והאותיות דומעות מעיניי – אוהב אותה לעד!

סלפי עם סבתא. אוהב אותך לעד!

אפילוג 

לפי הדו"ח השנתי (2015) של הקרן לרווחת ניצולי השואה, בישראל חיים כ-189 אלף ניצולי שואה כש- 24% (אחד מתוף ארבעה) מהם חיים מתחת לקו העוני ומחצתתם חש וחי בבדידות. גילם הממוצע הוא 84 ורובם סובלים מבעיות בריאותיות שאינן מאפשרות להם קניית תרופות או אוכל בסיסי (רבים מהם מוותרים על אוכל בכדי לקנות תרופות). מצב מחפיר זה והיחס המשפיל שלו הם זוכים חייב לבוא על פתרונו בהקדם - כבודם הוא כבודנו. אלו האנשים שסללו את דרכי הארץ. על המדינה ולנו לתת להם לחיות את שארית חייהם בכבוד.

בכל שנה שחולפת מספר ניצולי השואה הולך ומתמעט ויחד איתם גם נעלם סיפור חייהם. עלינו מוטלת אחריות כבדת משקל להמשיך את מורשת ההנצחה - לספר ולכתוב את שארע באותה תקופה נוראה - כי לעולם לא עוד!

שתף בפייסבוק שתף בטוויטר הוסף תגובה
יואב נקש

עורך ראשי, כתב-צלם. מייסד האתר "צלם ים". פעיל סביבה וחברה גולש שאוהב את העולם. משפט לחיים: "רוח האדם כרוח הים היא, למרחבים תשאף וגבולותיה אין קץ." ציטוט אהוב מסרט: I am just the Garbage man - Big Wednesday

מגזין +

ינואר 01, 1970

הפיד של צלם ים

יודעים משהו שאנחנו לא?

יש לכם ידיעה מרעישה? אירוע חדשותי מעניין ו/או בלעדי? ראיתם דולפין? תפסתם גל ענק? הייתם עדים למפגע סביבתי? אירוע חברתי? סיפור? קישור? תמונה? סרטון? יש חדש בעולם הים ואנו לא מודעים אליו? שתפו אותנו בכל דבר ונשתף עם העולם.

מלאו את הפרטים בטופס הבא ושלחו אלינו (כוכביות - שדות מילוי חובה)









צור קשר

אתר צלם ים מאמין בקשר אישי וישיר עם כל אדם שבנפשו נושבת רוח ים - נשים וגברים כאחד. אנא מלאו את הטופס הבא במלואו ופרטו את מטרת פנייתכם. צוות צלם ים משקיע תשומת לב רבה לפנייתכם ויעשה את המרב בכדי להשיב לכם בהקדם.




צלם ים