לומדים סקייטבורדינג - על רמפות וסיגנונות

אז איך הכל התחיל? התשובה היא בגלים. או שבעצם בחוסר גלים... בתחילת שנות ה50, חבורה של גולשים מסנטה ברברה שבקליפוניה ארה"ב, התייאשו מתנאי הים הנמוך וחיפשו דרך לגלוש גם כשאין גלים, השם שנילווה לספורט החדש היה Sidewalk Surfing ובעיברית: "גלישת מדרכות".

הגלישה היתה הבסיס לנסיעה על הסקייטבורד והרבה לפני שהתפתחו הביצועים היו מתאמנים בהליכה עליהם כמו על גלשן לונגבורד,בסיגנונות ה- Hang 5 Hang 10.

מאז אותם ימים טרופים הסקייטבורד התפתח למימדים עצומים, הענף ידע עליות ומורדות, חברות קמו ונפלו, הסקייטבורד קיבל צורה שונה, המודעות אליו רק גברה, יותר ויותר חובבים מצאו את מקומם בסקייטפארקים, ברחובות, קופצים מדרגות ,מחליקים על מעקות, פשוט נהנים מהחיים.
כיום, אחרי שכבר הספיקו גם לקפוץ מהליקופטר, ומעל החומה הסינית,  אפשר לחלק את סגנונות ההחלקה למספר סוגים שונים :

"וורט" (רמפה, "הלף- פייפ", מהמילה- וורטיקאל=מאונך)

"הוורט" היה הסיגנון הפופולרי ביותר עד סוף שנות השמונים, בשנים אלו נבנו רמפות כמעט בכל מקום, יותר ויותר אנשים מצאו את עצמם בראש הרמפה ויורדים עם הסקייט 90 מעלות מאונך (וורטיקל). תקופה זו הכניסה לעולם הסקייטבדור כמה וכמה גאונים כמו "טוני הוק" (המלך הבילתי מעורער של הוורט) "סטיב קבלרו", "רונדי מולן", ועוד שהביאו איתם את ה"אינדי גראב","מלון גראב" ועוד טריקים שונים ומשונים. אך החל משנות ה-90 נכנס לתמונה "הדבר הבא" של עולם ההחלקה, היה זה סגנון "הסטריט" ששילב גם את ה"וורט" בתוכו יחד עם עוד הרבה סיגנונות.

רחוב (סטריט = street)

הסיגנון הפופלארי ביותר . עם השנים עזב הסקייטבורד את ה-האלף-פייפ) ועבר לרחוב, סגנון נסיעת הרחוב כולל שימוש בכל אלמנט שנמצא ברחוב, אם זה מעקות, ספסל, חומה, מדרגות  ובעצם כל מבנה שאפשר לבצע עליו טריק מסויים,  סגנון הסטריט הפך לאנדרדוג המבוקש, הכל מותר. כל  זה קרה בתחילת שנות ה-90 ,בזכות כמה אנשים ביניהם "רונדי מולן" ,"מארק גונזלס", "נאטס קאופס" ועוד תותחים נוספים. 

הסיגנון החדש הפך את הסקייטבורד למשהו מאתגר ומעניין ... יותר מאתגר, הרבה אופציות של תוואי דרך משתנה ואינסוף טריקים  חדשים הומצאו בזכותו, ה"קיקפליפ" ו"ההילפליפ" ש"רונדי מול" הביא מ"הפריסטייל" והשילובים השונים שלהם עם טריקים נוספים הפכו לתרגילים בסיסים לכל סקייטר מתחיל,מה שהיה פעם נחלת הגדולים, הפך למשהו שכל סקייטר מתחיל חייב לדעת,עכשיו כולם יכולים! .הסקייטבורד שהפך לאורח חיים של כל נער ונערה גם אם שימש בתור כמה נסיעות בודדות לביה"ס וחזרה משך גופים חיצוניים ןחברות להשקיע בתעשייה ובפיתוח הספורט.

בין ה- סטריט סקייטרים הבולטים כיום נמצאים "פול רודריגז", "אירק קוסטון,, "כריס קול", "גראג לוצקה" ועוד רבים אחרים. והיום? אומנם הסטריט עדיין חזק בתמונה, אך בכל תחרות בחו"ל ובכל סקייטפארק בארץ תמיד תמצאו גם רמפות ו-וורט., הוורט הפך עם  הזמן ללא פופולרי במיוחד,הסינרמה שהוקמה בסוף שנות ה80 כבר לא קיימת, ובמקומה נפתח בימים אלו מקום חדש....ליד יד אליהו.

"פריסטייל" - סיגנון חופשי

סיגנון שכלל בתוכו מגוון רחב של טריקים טכניים כמו עמידת ידיים שלמעשה נעלמו מעל פני השטח, רובו השתלב בסטריט. אי אפשר להגיד שהפריסטייל לא תרם להתפתחות הסקייטבורד, או שאינו קיים, כי בעצם כמעט בכל טריק , המקור הוא בפריסטייל, אם זה ה"קיק-פליפ" וה"היל-פליפ", "הנדסטאנד" וסוגים שונים של "פרימו", כולם מקורם ב"פריסטייל". החלוץ האגדי של הפרייסטייל הינו "רונדי מולן", שמחליק עד עצם ימים אלו, ועדיין עושה טריקים שרובנו אפילו לא מבינים איך הסקייטבורד מסתובב (???) וחוזר לרגליו.

בריכה ("פול")

החלקה עם ה"סקייטבורד" בבריכה (עגולה) וריקה כמובן. בתחילת שנות ה-70 החלו המחליקים לנסוע בשמיניות בשטח הבריכות ולבצע תרגילים על שפת הבריכה, תרגילי שפה , "סטולים למינהם" היו חזק בתמונה. סיגנון זה גם הוא נחלש עם הזמן, וכיום ישנם מעט תחרויות "פול", כמו התחרות השנתית במארסי,צרפת.

"סקייטפארק"

לא בדיוק סיגנון החלקה, הסקיייטפארק מדמה החלקה "בסטריט", וכולל רמפות, מעקות, ובעצם כל מה שנמצא ברחוב. לעיתים אפשר למצוא גם "האלף פייפ" .

סקייטפארק המדמה את סיגנון הסטריט נבנה עבורנו בקרבת מלון הולידיי אין באשקלון, אולי בעתיד גם רמפה תהיה במקום...

סגנונות הנסיעה הם רבים ומגוונים, האופציות לטריקים שונים מתחדשים מידי יום, כמו האדרנלין שזורם בגוף כך החוויה שבנסיעה, מה שהתחיל כנישה חברתית התפתח לספורט בלתי רגיל, אורח חיים שלם. אז במה אתם בוחרים?סטריט? בריכה? או אולי וורט? את זה תנו לרגליים להחליט עבורכם...

כתבה ותמונות: ליאור יוסף