צפוף לכם על הגל? זה בגלל שגונבים לנו בשיטתיות את הים!
חברי הגולשים, הגיע הזמן שנתעורר ונחדול מהלכאה עצמית. הגלישה לא מתה על ידינו או על ידי מי מחברינו בענף. התפיסה הזו שגויה! עתיד גלישת הגלים בישראל נמצא בסכנה ומתדרדר בכל יום שחולף בגלל גורם חיצוני שדוחק אותנו בשיא תמימותנו למלחמת אחים טריטוריאלית על כל גל, כשמתחת לאפנו הוא גונב לנו את הים.
לאחר שנחשפתי לשיח ניצי שהתנהל ברשת החברתית בין חברים לגלישה, שאלתי את עצמי איך הצליחו לפלג ביננו ולגרום לנו להתכתש כך האחד עם השניה? איך קרה שחלק מאיתנו מפנה אצבע מאשימה ונועץ מילים קשות בגבם של חבריו לענף? איך קרה שהקהילה של שוחרי הים והספורט האתגרי הגיעה למצב שבו כל אחד מנכס לעצמו גל ופיסת ים קטנה וקובע עליה בעלות? התשובה שהגעתי אליה היא פשוטה אך חמורה במהותה. האקלים המפלג היא תופעת לוואי להתנהלות כושלת של מוסדות המדינה בגזרת חופי הים. שלא בהכרח ובכוונה תחילה, במשך עשורים ובשיטתיות, הצליחו גורמים אלו להפריד ולמשול בתודעתנו ובשטח המוקצה לנו לעיסוק בספורט הגלישה.
זה אך טבעי שהרגשת החנק בים תציף תחושות עוינות אך כאמור אם צפוף לכם בפיק זה לא בהכרח בגלל בתי הספר לגלישה או החנות שמוכרת סאפ. את האצבע המאשימה יש להפנות לרשויות המקומיות והמשרדים הממשלתיים שבמשך שנים דוחקים אותנו לפינה ולוקחים מאיתנו את "מרחב הגלישה". אט אט המדינה גוזלת מאיתנו עוד חלקת ים ומנכסת אותה לעצמה או שבמקרים אחרים שלוחותיה פשוט מנטרלות את האפשרות לקיומו של ספורט ימי אתגרי על ידי הקמה של תשתית מסכנת חיים וחורצת דין. בתהליך שמתפרש כבר על שנים רבות הם מצופפים אותנו לתחומי חוף קטנים, בין שובר למרינה, בין תחנת כוח לשפך של נחל מזוהם, בין חוף מוכרז לחוף נפרד... וכך אנחנו מתעוררים למציאות שאחד גולש על השני. האחד נלחם בשני.
לישראל כ-190 ק"מ של רצועת חוף הנושקת לים התיכון ורק אחוז זעום מזה נגיש לרוחצים - ועוד הרבה פחות מכך לגולשים. החופים שלנו מגודרים, מתוחמים, חלקם מבוצרים. חופים של בסיסים צבאיים, תחנות כוח, נמלים ומרינות, חופי רחצה מוכרזים ופרטיים שמונעים כניסה או גלישה, שמורות טבע שגם שטחם נרמס ברגל גסה, לכל זה תוסיפו שוברי גלים משנות ה-80' ושאר פתרונות הרסניים של הגנות ימיות מהעשור האחרון ונשארנו עם כ-2 קילוטרים בממוצע של חוף נגיש בכל עיר - וגם זה לא באופן רציף ולרוב יהיה בשילוב של פתח ביוב ושפכים תעשייתיים שזורמים אל הים בנחלים.
בתמונה: החוף הצפוני (חופית) באשקלון. גדר עד לקו המים. נערכים להקמת בניית שוברים מטובעים (שרוולי חול) ותיקון שרוולים שקרסו (כן, מתקנים עבודה שנעשתה רק לפני שנה). מטביעים את הגלישה ואת הכסף שלנו בהגנה על תשתיות שאמורות להיבנות 100 מטרים מהחוף כשלמעשה הן נושקות לים. האבסורד במיטבו. בקרוב אצלכם? בחירה שלכם.
ברוח הזמנים אסביר זאת כך: אם עד כה תפוצת הגולשים גדלה בצורה לינארית הרי שעם צמצום חופי הגלישה, הדוחק קיבל תאוצה אקספוננציאלית. בשל כך אין זה מפליא שישנם כאלו שנוהגים כמו אחרון השורדים, הנלחמים על גלים כמו היו מקור מים במדבר צחיח. ולכן גם אי אפשר, ולא נכון יהיה, להאשים את אלו שרוצים לגלוש ונאלצים להצטופף. הרי תסכימו איתי שלא כל חוף מספק תנאי גלישה אז היכן אמורה לגלוש קהילה המונה כמה עשרות אלפים בהיעדר אופציה אחרת? המציאות עגומה. המראה הזו למציאות שלנו בחופי הארץ היא בבואה שבורה שמעוותת את הראיה. לא נותרו חופי גלישה רבים וגם אלו שנותרו, נכחדים!
אני לא מגזים, זה רק הולך ומחמיר. ברגעים אלו ממש יושבים מהנדסים שמתכננים פרויקטים רבים שקוברים את הגלישה בעודה חיה! בחוף הצפוני של אשקלון נעשות הכנות לבניית רצועה נוספת של שרוולי חול (גיאוטיובים) בנוסף לאלו שכבר הרגו את הגלים בחוף כבר השייח, גוטה וחוף הדתיים הישן. באשדוד יש תוכנית לבניית מרינה, בחוף הצוק בתל אביב קיימת תוכנית לבניית שוברים וכך גם בהרצליה ובנתניה וכן הלאה. הגנות ימיות ותשתיות נוספות מאיימות להבנות מדרום ועד צפון. בקצב הזה ובלי מעורבות שלנו הכוללת מחאה פעילה ומאוחדת, חופי הגלישה שלנו ילכו ויצטמצמו עוד יותר עד שזה לא רק יהיה בלתי נסבל אלא בלתי אפשרי לגלוש - ותזכרו את דברי.
חברים, הגיע הזמן שנפסיק להסתכל דרך פריזמה צרה של גל בודד ונתחיל לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה של ים. לוקחים לנו את הכחול ועושים לנו שחור בעיניים, הורסים לנו את הגלים ושומטים אותם מתחת לרגלים, בונים תשתיות שקוטלות את הסביבה הימית ואת הספורט הימי לסוגיו, מצופפים אותנו לקפסולות, מפלגים אותנו לקבוצות, מסכסכים למיני-מלחמות. הכואב ביותר הוא שלוקחים מאיתנו את כל המהות של הגלישה - את הנשמה, רוח האלוהה וההנאה.
הגיע הזמן שנלחם כאחד ולא בנפרד.
דין אשקלון כדין נהריה וכל מה שבתווך - עם אחד. ים אחד!
**************
דברים אלו נוספים לכתבה שפורסמה בצלם ים לגבי החשיבות שיש בשמירה על כבוד הדדי וסובלנות בין הגולשים לצד ההכרה של חוקי הגלישה והאתיקה. פוסט זה מבקש להציג נקודת מבט רחבה לבעית הצפיפות שמחריפה.
**************
אתר צלם ים מוכן לקדם ולהעניק במה לכל יוזמה של אדם או עמותה שמטרתו/ה למנוע את המשך הבניה בים והרס הגלישה. שלחו אלינו כתבות, תמונות, דעות וסרטונים ונעניק לזה תהודה רבתי.
יואב נקש
עורך ראשי, כתב-צלם. מייסד האתר "צלם ים". פעיל סביבה וחברה גולש שאוהב את העולם. משפט לחיים: "רוח האדם כרוח הים היא, למרחבים תשאף וגבולותיה אין קץ." ציטוט אהוב מסרט: I am just the Garbage man - Big Wednesday
