מגזין +

גולש, חלוץ סופר: ראיון בלעדי עם פיטר נילי , 'מיסטר באלי'

מאת רעי קציר מאי 20, 2018

את פיטר נילי, מחבר הספר Indo Surf and Lingo, הכרתי לא הרבה אחרי שהגעתי לאוסטרליה משהות של חודשיים באינדונזיה. החברות ביננו התבססה על האהבה המשותפת של שנינו לגלישה ולאינדונזיה, ולאורך השנה האחרונה ביליתי שעות על גבי ימים בביתו, מקשיב לסיפורים על התפתחות הגלישה באינדונזיה, על המדינה, התרבות, האנשים והשינויים שחלו בה לאורך השנים, מסתכל בתמונות, מתרגל את השפה, מקבל טיפים על העונות ולאיזה אי ללכת ומתי וגם כמה מיקומים של ספוטים סודיים. עכשיו, לאחר עוד ביקור באינדונזיה, כשהספר של נילי היה לצידי, חזרתי לביתו כדי לקבל עוד מהידע שלו, לשתף חוויות ולהבין איך הכל התחיל.
 

אפריל 1975. נילי, אז גולש בן 24 מנוסה האדס (Noosa Heads) שבאוסטרליה, יוצא לטיול מסביב לעולם. התחנה הראשונה הייתה האי באלי שבאינדונזיה. "זה היה אמור להיות טיול גלישה גדול ואחרון לפני שהייתי אמור להתיישב ולקחת עבודה בתור קופירייטר במשרד פרסום בלונדון" אומר נילי, כיום בן 67, בסלון ביתו שבעיירת חוף קטנה בצפון ניו סאות וולס. "אבל באלי שינה את הכל. לא יכולתי לדמיין חיים ללא גלישה ומהר מאוד זנחתי את לונדון וחזרתי לנוסה לשנה, ואז בחזרה לבאלי שם גרתי במשך 8 שנים ועסקתי ביצוא של בגדים באלינזים לאוסטרליה".

פיטר נילי באלי 1975. תמונה מאלבומו הפרטי

מאז עברו למעלה מארבעה עשורים בהן נילי גלש וחקר כמעט כל פינה באינדונזיה, מתוכן 15 שנים בהן חי בבאלי. ב-25 השנים האחרונות נילי מפרסם את ספרו "Indo Surf & Lingo", המדריך הרחב ביותר לגלישה באינדונזיה שעם השנים הוכתר בתור התנך של הגולשים לאינדונזיה. בספרו ידע נרחב על ספוטים לגלישה, לימוד השפה האינדונזית וטיפים למטיילים וגולשים במדינה.

נילי גדל בניופורט שבסידני והחל לגלוש בגיל 10. "בגיל מאוד צעיר ההורים לימדו אותנו הילדים לשחות אבל מה שבאמת רצינו לעשות זה לגלוש. את הגל הראשון שלי גלשתי על לונגבורד בלזה והתמכרתי מיד. הייתי גולש כמעט כל יום אחרי בית הספר, קראתי את כל המגזינים וראיתי את כל הסרטים. כל מה שרציתי היה להיות גולש".

פיטר נילי בקוטה שנת 1975. תמונה: אלבום פרטי

איך התחיל הרומן שלך עם באלי ועם אינדונזיה?

"ב-1976 עזרתי ליבא בגדים מבאלי לחנות בנוסה, וכל מה שרציתי היה טיסות חינם לבאלי. הייתי מגיע פעמיים בשנה, קונה בגדים ובשאר הזמן גולש ונשאבתי לתוך תרבות ההינדו הבאלינזית וחיי היום יום שם. אז קיבלתי הצעה מלקוח גדול מסידני להיות אחראי על ההזמנות שלהם ממפעל בגדים בבאלי וכך התחלתי לחיות בבאלי לאורך רוב השנה, ובמשך כמה שנים יצא לי לגלוש במקומות מדהימים עם כל חלוצי הגלישה של באלי. זו הייתה חבורה מדהימה ובכלל הגולשים הבאלינזים הם אנשים שכיף לגלוש ולהיות איתם. צריך להבין שהאנשים האלו נחשבו למורדים, שההתנסות שלהם בגלישה ובכניסה למים סיימה מסורת באלינזית של מאות שנים שהאמינה ברוחות רעות שחיות באוקיינוס. הגילוי והכיף שהם מצאו בגלישה היה דבר מעורר השראה, והם הפכו להיות מודל לדור הגלישה הצעיר של אינדונזיה, שמקבל חסויות ומטייל ומתחרה בעולם. כמה מהרגעים המרגשים בחיי היו בגלישה לתוך השקיעה בקוטה (Kuta) עם המקומיים. זה היה עולם אחר אז. מהמים ראינו עצי דקל והרי געש ואני מרגיש שזכיתי לחוות את שנות הקסם האלו. גם כיום כשאני חוזר לבאלי כל שנה אני מתקבל בברכות חמות מהחברים הוותיקים וזו הרגשה מיוחדת שתלווה אותי כל חיי. אפילו כיום, כשאני מסתכל איך קוטה השתנה לאורך השנים עם הגידול בתיירות, ואני לא יכול לזהות כלל את כפר הדייגים הקטן בו התאהבתי לפני מעל 40 שנים, החום של המקומיים עדיין קיים. ואני משער שהספר שלי הוא התוצאה של הרומן ארוך השנים הזה".

מה אתה זוכר מההיכרות הראשונה שלך עם באלי?

"הדבר הראשון שחשבתי עליו היה כמה האוויר חם ולח. הייתי המום כשיצאתי ממבנה הפח הקטן שהיה שדה התעופה כדי לגלות מאות אנשים שקראו לי: "הלו", "תחבורה", "מלון", "אתה זוכר אותי?". למזלי החברה שלי וחבר נוסף חיכו לי מחוץ לשדה ביחד עם מקומי שדיבר אנגלית טובה וארגן לכולנו הסעה לקוטה ומקום לישון בו בעלות של דולר אחד ללילה. הנסיעה מהשדה לקוטה הייתה מרגשת כי הכל היה כל כך שונה מהחיים שהכרנו באוסטרליה. ישבנו ברכב שחלקו האחורי היה פתוח, נשמנו את האוויר הטרופי המהול בקטורת ונשטפנו בכל הצבעוניות של המקום. כשהגענו לפאתי קוטה ראינו המון נשים בלבוש צבעוני רכובות על אופניים, כולן מחייכות וצוחקות, נושאות סלים של פירות על ראשן או הולכות יחד יד ביד. למעשה עברנו דרך השוק של קוטה. בין קוטה ללגיאן (Legian) הפרידה דרך של 3 ק"מ של עצי דקל ובין שני הכפרים לא היו חנויות או שום דבר אחר ובלילה הדרך הייתה חשוכה לחלוטין. המקום בו ישנו בקוטה היה אחד המקומות הראשונים שהיה מחובר לחשמל ואת המים למקלחת הביאו לנו בדליים מהבאר הסמוכה". 

צ'נגו באלי שנת 1980. תמונה: אלבום פרטי

כמה אינדונזיה השתנתה לאורך השנים?

"ממה שאני זוכר ב-1975 בקוטה היה רק מועדון אחד, ופגשתי בחור ששילם 14 דולר ללילה במלון והרגיש שהוא מפספס את באלי האמיתית אז הוא עבר למקום שבו אנחנו ישנו שעלה 0.80 דולר ללילה. רוב שטחה של קוטה היה ביצה והדרכים היו דרכי חול שעברו בין עצי דקל והיו ברוחב של מטר אחד. רוב התחבורה הייתה באמצעות אופניים והמקומיים היו מוליכים את עדר הפרות שלהם אל המרעה".
"בתחילת שנות ה-80 החלו להופיע עוד מלונות ומועדונים. המרחק בין Jalan Legian לחוף הוא כ-400 מטר ואז היו בו רק 6 בניינים גדולים, ובקוטה בין מבנה למבנה היו מאות מטרים של עצים שהפרידו ביניהם. אני זוכר את החנות הראשונה ב-Poppies Lane 2 שבנתה חלון זכוכית, כי עד אז כל החנויות היו רק מבנים פתוחים. המקומיים היו יושבים בצידי הדרך מדי יום והיו משוחחים עם העוברים ושבים, אבל בתחילת שנות ה-80 הגיעה הטלוויזיה, שלדעתי הרסה חלק מתרבות החיים באינדונזיה יותר מכל דבר אחר. ב-1981 ראיתי שהתחילו לבנות בית פרטי עצום אבל הבניה התעכבה במשך חודשים אז מצאתי את הבעלים ושילמתי לו שכירות של שנה כדי שיוכל להשלים את הבניה. שלושה חודשים מאוחר יותר למבנה, שקראתי לו Palm Gardens, היו חלונות זכוכית, חשמל, באר עם משאבה, אסלה עם מים זורמים והסלון הכי גדול בקוטה. לאורך השנים הם הוסיפו עוד חדרים באמצעות השכירות ששילמתי והיום המקום הוא מלון בן 3 קומות עם 36 חדרים. אני תמיד מוזמן להישאר שם בחינם כשאני חוזר לבאלי אבל כיום זה מרכז קוטה עם רעש מכל האופנועים והמועדונים מסביב. ב-1986 עזבתי את באלי וכשחזרתי כעבור 3 שנים כבר לא יכולתי לזהות את המקום. Poppies Lane 2 היה בנוי וסלול באספלט והתנועה הייתה בלתי פוסקת".

מה אתה יכול לספר על הגלישה אז ?

"בפעם הראשונה שהגעתי לבאלי גלשתי בקוטה עם כ-40 גולשים במים, מקומיים ותיירים. הייתי הולך לחוף ברגל וכל הדרך משדה התעופה ללגיאן הייתה עצי דקל ושדות אורז, כמה בקתות במבו ועדרי פרות. אז אלו היו זמנים של "שלום ואהבה" וכולנו היינו עושים את המאמץ להכיר ולהיות חברים של כולם. ראינו את עצמנו כמטיילים ולא כתיירים, ורצינו לחוות ולחיות את החיים של המקומיים. כל הסיפורים על "רוחות רעות" ב-Uluwatu די הפחידו אותי וידעתי שהבקסייד שלי לא ממש חזק אז גלשתי שם רק פעם אחת, וגלשתי כמה פעמים ב-Kuta Reef אבל שוב, הבקסייד שלי אז, בזמנים של גלשני Single Fin, לא היה חזק. רק אחרי שהחלו להופיע גלשני ה- Thrusters התחלתי להנות בגלישה על הבקסייד. בהמשך חבר לקח אותי ל-Sanur ובאותו היום אלו היו הגלים הכי גדולים ופרועים שראיתי עד אז והרוחות היו משוגעות. לקחתי גל אחד, נפלתי מהגלשן ונשטפתי לעבר הריף. אז החלטנו לוותר ולצאת מהמים אבל בהמשך זה הפך למקום האהוב עליי לגלישה בבאלי, וב-1977 גלשתי בפעם הראשונה ב- Nusa Dua לגמרי לבד. ב-1981 רכבתי על האופנוע שלי מבאלי ל-Grajagan (G-Land) ובהמשך גם יותר עמוק לתוך הג'ונגלים הפראיים של Java ומצאנו שם הרבה גלים אבל שום דבר לא היה טוב כמו G-Land, וב-1989 הגעתי ל-Lakey Peak ב-Sumbawa, כשהחוף אז היה ריק ממבנים".

פיטר וחברו קול בחוף לגיאן באלי מאי 1979. תמונה: אלבום פרטי

בספר אתה נותן טיפים לאיך להשתמש בפרק של לימוד השפה. איך אתה התחלת לדבר אינדונזית?

"הבנתי מיד שהדרך היחידה להסתדר עם המקומיים היא ללמוד את השפה. היה לי חבר מקומי שהיה מסיע אותי על האופנוע שלו לכל המפעלים שבהם הייתי צריך לבקר ואני הייתי מלמד אותו אנגלית והוא לימד אותי אינדונזית, ובכל ערב הייתי משנן וכותב מילים חדשות שהייתי רוצה להגיד לאנשים ביום שלמחרת, וככה לאט לאט השפה החלה לחלחל ותוך מספר חודשים כבר הצלחתי לנהל שיחה בסיסית ואחרי שנה התחלתי לחלום באינדונזית, וזו הייתה פריצת דרך נהדרת. העצה הטובה ביותר שאני כנראה יכול לתת למי שרוצה ללמוד שפה חדשה היא לחשוב ולדבר לעצמך בשפה הזו. וכמובן שרומן דו-לשוני או שניים עם מקומי/ת יכול רק לעזור".

איך קיבלת את הרעיון להתחיל את הספר?

"הרעיון הראשוני ליצור מילון לשפה האינדונזית הגיע אליי מתוך מבוכה. ראיתי איך הגולשים האוסטרלים שבאו לבאלי לא ידעו אף לא מילה אחת באינדונזית ולא הצליחו לתקשר את המקומיים כלל, וזה הביך אותי. בנוסף, בכל פעם שחזרתי לאוסטרליה חברים היו שואלים אותי "איפה הגלים הכי טובים בבאלי?", "איפה כדאי לישון ולאכול?", "איך אומרים תודה או בבקשה באינדונזית?". וככה זה התחיל, ממפות שציירתי על נייר ורשימות של מילים ומקומות שנתתי לחברים שלי. גם הבנתי שיש צורך במילון פשוט ללימוד השפה האינדונזית, שלא מלא בחוקי הדקדוק כמו כל שאר המילונים. הגרסה הראשונה הייתה "מדריך קל לשפה האינדונזית", ואז התחלתי להוסיף ספוטים לגלישה ותמונות שצילמתי כדי שהמדריך יראה יותר מושך לעין. בעיקרון מה שרציתי זה לעזור לגולשים אחרים ללמוד את השפה במהירות כדי שיוכלו לחוות את הקסם של אינדונזיה בעצמם".

פיטר ונזיר בודהיסטי במקדש בבאלי 1975. תמונה: אלבום פרטי

הספר כולל כמה עמודים של תמונות של ספוטים סודיים. האם אתה גילית אותם או שגולשים וקוראים של הספר שלחו לך אותן?

"אני מרגיש סוג של אחריות כלפי אלו שגילו לראשונה את המקומות הללו. אם הספוטים עדיין לא ידועים אז אני לא אהיה הראשון לגלות את הסוד. זה חלק מההבנה הבסיסית של תרבות הגלישה, לא לדבר ולגלות ספוטים סודיים מתוך כבוד לאלו שגילו את המקומות הללו. אני יודע כמה החיפוש אחרי מקומות חדשים יכול להיות קשה. להסתכל על מפות, ללמוד על כיווני הרוח והסוול, ההליכה בדרכים קשות שנראות מבטיחות רק כדי להתאכזב לפני שעוברים לנקודה הבאה לאורך החוף. ואפשר להוסיף לכל זה גם את הצורך בשימוש בשפה זרה. כל זה יוצר סוג של מחפשים שמגיעה להם כל ההערכה והכבוד הזה. בזמנים כמו היום גולשים הם אחת הקהילות שעדיין יכולה לחוות את הריגוש שבחיפוש וגילוי של מקומות חדשים. כשהחופים של אוסטרליה, אירופה, ארה"ב והוואי עמוסים בגולשים, אינדונזיה עדיין מציעה רצועה אינסופית של חופים בתוליים, וגולשים מכל העולם בורחים מהג'ונגל העירוני שבו הם חיים כדי לבוא לאינדונזיה ולגלות גלים חדשים ואת מה שיהיה המקום הבא".

"אחת המטרות של הספר היא לעזור לגולשים לקבל את כל החוויות האלו דרך לימוד השפה ברמה שתספיק ליצור שיחות עם המקומיים ולהיעזר בהם. ככה כולם נהנים מכל העוגה של תיירות הגלישה. המקומיים זוכים לשגשוג כלכלי דרך המסעדות, המלונות והתחבורה שהם מספקים, והגולשים הזרים זוכים לגלוש בגלים לא צפופים וחווים את חיי היום יום האינדונזים. רוב הגולשים שבאים לאינדונזיה לא רוצים להיות במלונות יוקרה אלא מעדיפים לבלות את הזמן שלהם בכפר דייגים קטן הרחק מההמונים, וכך נוצר קשר אישי וחברויות שעוזרות להבין אחד את השני ועושות רק טוב לכולם. הידיעה שהספר שלי עוזר לאלפי גולשים ללמוד אינדונזית ונותן להם השראה לצאת ולחפש גלים חדשים, זה משהו שמרגש אותי ברמות עצומות".

באפשרותכם לבקר באתר של פיטר נילי ולהזמין את ספרו Indo Surf & Lingo  דרך קישורים הבאים:  http://www.indosurf.com.au או/ו בעמוד הפייסבוק: Indo Surf Lingo

שתף בפייסבוק שתף בטוויטר הוסף תגובה
רעי קציר

רעי קציר, יליד 1985. נולד וגדל בחוף בית ינאי. חולה ים, גולש, צלם ופעיל סביבתי. טייל וגלש ברחבי העולם וגר 5 שנים בקוסטה ריקה. מרגיש הכי טוב בחום טרופי ובמדינות לא מערביות. מנסה לתפוס בצילום אינטרקציות ייחודיות ולא רק גולשים ששוחטים גלים. מוטו לחיים: Anything that gets your blood racing is probably worth doing - Hunter S. Thompson. פייסבוק / אתר

מגזין +

ינואר 01, 1970

הפיד של צלם ים

יודעים משהו שאנחנו לא?

יש לכם ידיעה מרעישה? אירוע חדשותי מעניין ו/או בלעדי? ראיתם דולפין? תפסתם גל ענק? הייתם עדים למפגע סביבתי? אירוע חברתי? סיפור? קישור? תמונה? סרטון? יש חדש בעולם הים ואנו לא מודעים אליו? שתפו אותנו בכל דבר ונשתף עם העולם.

מלאו את הפרטים בטופס הבא ושלחו אלינו (כוכביות - שדות מילוי חובה)









צור קשר

אתר צלם ים מאמין בקשר אישי וישיר עם כל אדם שבנפשו נושבת רוח ים - נשים וגברים כאחד. אנא מלאו את הטופס הבא במלואו ופרטו את מטרת פנייתכם. צוות צלם ים משקיע תשומת לב רבה לפנייתכם ויעשה את המרב בכדי להשיב לכם בהקדם.




צלם ים