המכשיר הנסיוני לגריסת מדוזות? אל תבנו על זה שיהיו פחות צריבות

השינויים האקלימיים, זיהום הים, דילול אוכלוסייתם של מיני חי וצמצום שטחי מחיית הדגים הביא לעליה משמעותית בתפוצת המדוזות בכל רחבי הימים והאוקינאוסים. ממדוזות שקופות צורבות, לענקיות ועד קטלניות, המדוזות הפכו למטרד ונטל לא רק עבור הרוחצים או הדייגים שאת המכמורות שלהם הם קורעים אלא גם עבור התעשיה העולמית וכלכלתה. כך לדוגמא, המדוזות סותמות את צינורות המים שמשמשות לקירורן של טורבינות תחנות הכוח ומשתקות אזורים שלמים מאספקה רציפה של חשמל.

בכדי להחזיר מלחמה שערה בנגע של היצור החד תאי, פיתחו הקוריאנים מכשיר גריסה שיכול לפרק 6000 מדוזות בשעה. המכשיר הרובוטי Jeros שט על פני הים בניחותא בשעה שהפלופלור הסכינאי מתחתיו עושה טרור לג'לי. ועל אף שזה נשמע כאילו ונמצא הפתרון לנגע שפוקד אותנו בחודשי הקיץ בים התיכון, במאמר שהתרפסם ב- Deep Sea News המכשיר הזה זוכה לביטולו על הסף בטענה כי הוא גורם לנזק עצום למערכת האקולוגית. טיעוני כתב המאמר הגיוניים לחלוטין ולהלן שלושה מהסעיפים העיקריים:

1. חתיכות המדוזות הגרוסות לא יעלמו לאחר גריסתן. הן ימשיכו לצוף, חלק מהן ישקעו למצולות, יחנקו את הקרקעית, ישטפו לחופים, יתפסו ברשתות דייגים או שחתיכות מזרועות מנגנון הצריבה שלהם ימשיך לעקוץ אפילו ביתר שאת את הרוחצים. 10,800 קילו של מדוזות מתות ליום לא יעשו את הים למקום יותר נחמד לטבול בו. הנזק לטורבינות הקירור לדוגמא יהיה פי כמה יותר גרוע כי מה לדעתכם יהיה קל יותר לנפות ממסננת, מדוזה שלמה או מליוני חתיכות קטנות? והאמת שזה כלל לא ישנה כי הן גם כך דביקות והמסה שלהם תשאר זהה וכבדה לפינוי.

2. ה"ג'לי פרוססור" הזה לא קוטל במאת האחוזים. חלק מהמדוזות לא יגרסו בשלמותן, הן "יקפצו" בין הסכינים או שזנים אחרים שלהם יש מעטפת קשיחה, יכולים להתקע ולהפסיק את פעילות המגרסה.

3. ברגע שחותכים / בוצעים מדוזה נעשית הפריה מלאכותית. כך יש יותר סיכוי לביציות וזרעונים להפגש למחול של חיים חדשים. יתרה מזאת אם ההפריה הזו מביאה להכלאה בין מיני זנים שונים הם עלולים ליצור מוטציות עוד יותר מוזרות, גדולות ואף קטלניות. אם נניח שהמגרסה עובדת בתפוקה מלאה הווי אומר שהיא קוטלת 72,000 מדוזות ליממה שמפרים טריליוני ביציות וזרעונים למרחבי הים. הם ישקעו אל קרקעית הים ומהם יווצרו פוליפים שמסוגלים להכפיל את עצמם. כל פוליפ יכול לייצר מאות שיבוטים וכל שיבוט יכול לייצר מאות מדוזות. את המתימטיקה אתם כבר מבינים.

לרשימת הסיבות היינו גם מוסיפים את העובדה כי המכשיר אינו מבחין בין מדוזה לדג או כל חי אחר. אז איזה עוד דרך יש לדילול אוכלוסיית המדוזות מבלי להעצים את הנזק האקולוגי? מדענים עובדים כיום על פתרון סביבתי והומני שאינו כרוך בקטילתם ללא אבחנה. ב"קציר מדוזות" מורידים מהמדוזות את המלח, מייבשים אותן והופכים אותן לסוג של גבבה. את הגבבה הזו מערבבים עם אדמה שאיתה ניתן לדשן מטעי פאדיז של אורז ושאר צמחיה. וכך, במקום להרוג מצמיחים חיים - ממשיכים את שרשרת המזון בעזרת המוח ולא בכוח.

הערת עורך: כתבה זו תורגמה בחלקה ממאמרו של ר.ר. הלם באתר Deep Sea News

יואב נקש

עורך ראשי, כתב-צלם. מייסד האתר "צלם ים". פעיל סביבה וחברה גולש שאוהב את העולם. משפט לחיים: "רוח האדם כרוח הים היא, למרחבים תשאף וגבולותיה אין קץ." ציטוט אהוב מסרט: I am just the Garbage man - Big Wednesday