מגזין +
מגזין +טיולים ← מכאן ועד לצידו השני של עולם הים: רעי חזר משנה וחצי של טיול עם גלישה

מכאן ועד לצידו השני של עולם הים: רעי חזר משנה וחצי של טיול עם גלישה

מאת רעי קציר דצמבר 16, 2017

כשהמטוס החל להנמיך אל מתחת לעננים קיבלתי הצצה ראשונה לאוקיינוס, צבוע בגוון כחול עמוק. הרגשתי את החיוך שפושט על פניי ואת הניצוץ שחוזר לעיניי. חמישה שבועות עברו מאז שראיתי את האוקיינוס, התקופה הארוכה ביותר שהייתי מרוחק ממנו. מנהר הגנגה לעמקי הצפון ועד לארמונות המהרג'ה. הגעתי לכפר בדיוק בשקיעה, ירדתי לחוף והרגשתי את החול בין אצבעותיי. בשבילי, האוקיינוס משול לחיים, ולא משנה כמה רחוק אני ממנו, תמיד אחזור אליו, כמו אדם הזקוק לחמצן לנשימה.

לפני שנה וחצי, בזמן שישבתי על חוף באי מדברי באוקיינוס האטלנטי ורוח קרירה הצליפה על פניי, עלו במחשבותיי שני מקומות שתמיד רציתי להגיע אליהם, הודו ואינדונזיה. תמיד רציתי לראות את הצבעוניות של הודו ועדיין לא גלשתי באינדונזיה. החלטתי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, ובמשך כמה חודשים לעשות את דרכי מההרים של צפון הודו, דרך מדינות דרום מזרח אסיה ועד לגלים של אינדונזיה. זו הייתה התחלה של מסע חדש, שנה שתהפוך להיות מלאת הפתעות ורגעים לא צפויים. למרות שבעשור האחרון אני מטייל וגולש בכל העולם, הרעיון הזה היה חדש בשבילי, שונה מכל מה שעשיתי עד אז.

יש גלים בהודו (תמונה: רעי קציר)

איכר במיאנמר (תמונה: רעי קציר)

בדרכי מהודו פגשתי בתושבי מיאנמר, מדינה המשתנית בקצב מסחרר לאחר דיקטטורה ששלטה במשך עשורים, שאדיבותם וטוב ליבם לא דומה לשום מקום אחר שהגעתי אליו בעולם. בשהותי במדינה נקלעתי לכנס של צעירים אקדמאיים מ-10 המחוזות השונים המרכיבים את המדינה אשר התדיינו על ההבדלים האתניים ביניהם וכיצד ניתן לגשר עליהם על מנת להוביל את מדינתם לסיום הסכסוכים הפנימיים הקיימים בה וחיזוק הדמוקרטיה החדשה. לצערי ניתן לראות כי בחודשים האחרונים צבא מיאנמר מבצע טיהור אתני במחוז ראקין בו יושבים בני שבט הרוהינג'ה המוסלמים. בקמבודיה התרשמתי ממקדשי אנגקור ולמדתי על ההיסטוריה עקובת הדם של שלטון הקמר רוז' ושדות ההרג שהשאיר אחריו. הסתובבתי ימים ולילות ברחובות מלזיה ונהניתי מהרב תרבותיות המלאית-סינית-הודית הקיימת בה ובסינגפור מצאתי עצמי בפסטיבל רחוב צבעוני, צפוף ורועש. ולאחר כל החודשים הללו נחתי באי באלי.

נזירים במיאנמר (תמונה: רעי קציר)

רחוב במלזיה (תמונה: רעי קציר)

אין צורך להרחיב על איכות הגלישה באינדונזיה. אנחנו רואים מדי יום את צילומי וסרטוני הגלישה היוצאים משם וכן, הגלישה שם היא עד כדי כך מושלמת. לחתור לגלים של ULUWATU או PADANG PADAND בפעם הראשונה השאיר אותי ללא מילים וכך גם כל שאר הגלים בדרום באלי, אבל ברגע שיוצאים מהאזור הזה הכל נעשה פחות פרוע, פחות צפוף וגם פחות יקר וזה בדיוק מה שרציתי. אחרי שבועיים של גלים מדהימים ארזתי את הגלשנים על האופנוע ורכבתי למערב האי ואז למזרח האי ומשם גם לאי לומבוק ולמערב האי סומבאווה. כך העברתי חודשיים באינדונזיה, זמן הגלישה הטוב בחיי. תחת גשמים כבדים נסעתי בדרכים מוקף בטבע ירוק, פגשתי אנשים פשוטים ואמיתיים, נכנסתי לבתיהם והתוודעתי לאוכל ולתרבות שלהם, וגלשתי בלי צפיפות במים.

צינור באולוואטו? (תמונה: רעי קציר)

פולחן הינדו בבאלי (תמונה: רעי קציר)

מערב באלי (תמונה: רעי קציר)

משם המשכתי לאוסטרליה ובמשך שישה חודשים נהניתי מגלישה בימי קיץ ארוכים אותם לרוב סיימתי בפאב המקומי עם האנשים שהקיפו אותי והפכו לחברים, וכשהאוויר החל להתקרר הרגשתי שהגיע הזמן להמשיך למקום חמים יותר. אז קרה דבר משונה, ומצאתי את עצמי על טיסה לניו זילנד. בפעם הראשונה נסעתי ממקום קר למקום יותר קר. זה היה חודש יולי, כמעט שיא החורף בצד הזה של העולם, אך למזלי מזג האוויר היה לטובתי לאורך רוב השהות שלי שם. הגלים היו טובים, המים היו קרים אך לא כמו שדמיינתי, והטבע של ניו זילנד היה כל כך יפה ומיוחד שלפעמים פחדתי למצמץ מהחשש להפסיד משהו.

גלישה בניו זילנד (תמונה: רעי קציר)

מניו זילנד המשכתי לאירופה ונחתי בממלכה המאוחדת עם מחשבה מלאה על גלישה בחופי קורנוול ומשם לחופי צרפת אך לחיים היה רצון אחר ומצאתי את עצמי גולש דווקא בהולנד, מקום שלא היה אפילו בתחתית רשימת יעדי הגלישה שלי. אבל זה קיץ, לפחות בהגדרה שלהם, ודווקא היום השמש בחוץ, הרוח קלילה ולמרות שהגל היה קטן אין דבר אחר שרציתי לעשות מלהיכנס לחליפה ולקפוץ למים.

חוף בהולנד (תמונה: רעי קציר)

התחנה הבאה הייתה מינכן בדרום גרמניה, שנראית כמו אחד המקומות הרחוקים ביותר מהאוקיינוס שיש באירופה. ואף על פי, ברחובותיה של בירת בוואריה זהו אינו דבר מוזר לראות אנשים רוכבים על אופניים כשלצדם מנשא עם גלשן. מינכן היא מקום הלידה של גלישה בנהרות, כאשר בתחילת שנות ה-70 החלו שם לגלוש בנהר האייסבאך. להפתעתי גיליתי שהאייסבאך אינו שונה מכל חוף אחר בעולם. יש לו מקומיים וחוקים ומי שלא מכבד מוצא עצמו בחוץ, אך זה היה יפה לראות קהילת גולשים חיה ותוססת בתוך ליבה של אירופה.

גלישה באינגליש גארדן במינכן על נהר האייסבך (תמונה: רעי קציר)

עכשיו אני יושב על גדות הדונה הצבועה בצבעי שלכת עם הרגשה של סוף. אם היו שואלים אותי לפני שנה או שנתיים, אז כשהייתי על האי ההוא, מה יהיה המקום הבא אליו אגיע לגלוש הייתי אומר "מרוקו, אינדונזיה, אוסטרליה, אולי וייטנאם או הפיליפינים" ועוד מקומות שהייתי רוצה להגיע אליהם או שבסופו של דבר הייתי בהם. אבל גלישה במים הקפואים של צפון אירופה או בחורף של ניו זילנד ? להיות מרוחק מהאוקיינוס במשך שבועות ? כנראה שלא, אך זה היופי בלהיות בדרכים. התרבויות שחוויתי והאנשים שפגשתי גרמו לי להעיז לעשות דברים שמעולם לא חשבתי לעשות.

רחובותיה היפים של פאריז (תמונה: רעי קציר)

בשבילי גלישה היא חיים, ולא משנה כמה רחוק אני ממנה, תמיד אחזור אליה. אך הגלישה גם לימדה אותי שהיא לא הכל בחיים. העולם עוד גדול ותמיד יש עוד מקומות לגלות. כרגע המחשבות נוטות לאפריקה, המקום שמבחינתי בו הכל החל ומעולם לא חזרתי אליו. הגלישה גם לימדה אותי שאין באמת דרך לדעת.

שתף בפייסבוק שתף בטוויטר הוסף תגובה
רעי קציר

רעי קציר, יליד 1985. נולד וגדל בחוף בית ינאי. חולה ים, גולש, צלם ופעיל סביבתי. טייל וגלש ברחבי העולם וגר 5 שנים בקוסטה ריקה. מרגיש הכי טוב בחום טרופי ובמדינות לא מערביות. מנסה לתפוס בצילום אינטרקציות ייחודיות ולא רק גולשים ששוחטים גלים. מוטו לחיים: Anything that gets your blood racing is probably worth doing - Hunter S. Thompson. פייסבוק / אתר

מגזין +

ינואר 01, 1970

הפיד של צלם ים

יודעים משהו שאנחנו לא?

יש לכם ידיעה מרעישה? אירוע חדשותי מעניין ו/או בלעדי? ראיתם דולפין? תפסתם גל ענק? הייתם עדים למפגע סביבתי? אירוע חברתי? סיפור? קישור? תמונה? סרטון? יש חדש בעולם הים ואנו לא מודעים אליו? שתפו אותנו בכל דבר ונשתף עם העולם.

מלאו את הפרטים בטופס הבא ושלחו אלינו (כוכביות - שדות מילוי חובה)









צור קשר

אתר צלם ים מאמין בקשר אישי וישיר עם כל אדם שבנפשו נושבת רוח ים - נשים וגברים כאחד. אנא מלאו את הטופס הבא במלואו ופרטו את מטרת פנייתכם. צוות צלם ים משקיע תשומת לב רבה לפנייתכם ויעשה את המרב בכדי להשיב לכם בהקדם.




צלם ים