תנו לחיות, חיות: מדוע קטל של כרישים לא ימנע תקיפתם של גולשים?

בסקר שערכנו באתר הוספנו טוויסט לשאלה "האם אתם בעד או נגד קטל כרישים?". בתחום האפור שבין השחור ללבן הוספנו "צבע אדום" עם האופציה המרוככת ל"קטל מבוקר של כריש שורי בריוניון". התוצאה הייתה מעניינת ביותר. להפתעתנו הרבה גילינו שמרבית האנשים / הגולשים שהצביעו בסקר תומכים בהרג. גם אם לא מדובר בתמיכה בסדר גודל קולוסיאלי של ג'נוסייד, ישנם כאלו שעדיין תומכים בהרג של חיה שלא עשתה להם שום דבר באופן אישי וביעד מרוחק שבו לא היו מעולם ובספק אם אי פעם יגיעו לשם.

סקרין שוט של תוצאות הסקר (נכון ל-02 במרץ). עם קריאתן חלפו בראשנו השאלות הבאות: כיצד היו נראות התוצאות לפני שקלי סלייטר כתב את דעתו או שלחילופין היה מגיב אחרת ומתנגד לקטל? כמה השפעה הייתה לתגובתו על הלך הרוח והדעה שגיבשו המצביעים בסקר?

מהו "קטל מבוקר" של כרישים?

כשמדברים על קטל כרישים (Shark Cull) הכוונה למדיניות ממשלתית שמטרתה ללכוד ולהרוג כרישים באזורי החוף במטרה לצמצם את מספר הטורפים בחופים ציבוריים ולמנוע התקפות על שחיינים וגולשים. מדיניות זו היא למעשה כניעה לפחד. אקט כוחני והרסני שלא בהכרח יכול להביא לפתרון ממשי של הבעיה. כרישים חיים בעולם כבר 450 מיליון שנה, וכיום ישנם כ-480 מינים כשרק שלושה מתוכם הם אלו ש"עושים בעיות" לאנשים: כריש שורי, כריש טיגריסי והכריש הלבן.

מדוע קטל כרישים הוא מיותר ואינו יעיל? בסרט הדוקומנטרי שלעיל מבית היוצר של ארגון "Sea shepard" מובא סיפור מדיניות קטל הכרישים במערב אוסטרליה ועל המחאה שקמה כנגד ההחלטה בשנת 2014. בסרט מופיעות סיבות רבות להתנגדות שבקטל ולהלן עיקר הדברים:

• מצופי פתיון הנקראים "Drum Lines" קטלו יותר כרישים משניתן לשער ועדיין זה לא הפחית את הממוצע השנתי של תקיפות בני האדם שנותר כמות שהיה כבר שנים רבות.
• כרישים הן חיות מוגנות שאוכלוסייתן דווקא מצטמצמת וכרישים רבים שנקטלים אינם שייכים כלל לאחד משלוש מיני הכרישים המאיימים (שור, טיגריס ועמלץ).
• קטל כרישים הוא עסק יקר שדורש משאבים כלכליים גדולים והתחום פרוץ ביותר גם מבחינת המכסה המותרת. גם כיום יש קטל רב שאינו מדווח. סירות דייג אינן מעלות את הכרישים לסירתם אלא כורתות את הסנפיר של הכרישים (ששוויין בשוק השחור האסייאתי הון עתק) וזורקות אותם למותם בחזרה לים.
• קטל כרישים יכול להביא לשינוי מרקם ביולוגי באזורי מחייה שונים בעולם. ההיסטוריה מלמדת שכל התערבות של בני האדם בסדרי עולם רק מזעזעת ומזיקה. אין לדעת מה יהיו ההשלכות של הריגת מין אחד של כריש. האם יקום מין אחר יותר אכזר או כל יצור אחר שלא יהרוג אנשים אלא יקטול חיי דגה אחרים.

פחד מעוות מציאות

כן, אין כל ספק שאנו רוצים לגלוש בים בשקט ובשלווה ואף זכאים לכך. אנו כואבים על כל אדם שחייו נקטפים בעקבות תקיפת כריש ובאופן טבעי גם מפתחים פחדים, אבל אין זה אומר שאנו צריכים לנהוג באיבוד עשתונות ולחפש "פתרון סופי" לבעיה שאינה בהכרח קיימת. הבעיה אינה בכרישים אלא בקונספציה המוטעית של בני האדם ובשכרון הכוח שמעוור את עיניהם ומערפל את הגיון מחשבתם.

הגורמים לריבוי התקיפות ולתגובות הלוחמניות מקורן בפאק מובנה באנושות. השפעתם של השינויים האקלימיים על המרקם הביולוגי והאקולוגי בים, אוכלוסיית הגולשים ששילשה את מספרה בעשורים האחרונים וכמובן איך אפשר שלא להכנס ללחץ כשהתקשורת עושה מכל כריש דאע"ש. כאילו ויש להם איזושהי אידיאולוגיה דתית שמנחה אותם לתת ביס לגולשים. אנשים נכנסים לפאניקה ומאבדים פרופורציות של מוסר ובהרף עין הופכים לדיינים שחורצים גורלות מתוקף "סמכותם האלוהית".

בין אם הוא גולש או שחיין, אפשר להבין את הפוביה שמושרשת בכל אדם מהטורף שאורב בין גלי הים. אבל לפראנויה הזו אין הגיון וגם לא בסיס עובדתי. הדעה חייבת להיות מושכלת ואין מקום לדמוניזציה במקום שבו מתחולל מחול שדים. לאדם הממוצע יש יותר סיכוי למצוא את מותו מנפילת אגוז קוקוס על ראשו או למצוא את מותו בהחלקה במקלחת. מקרי המוות מתקיפות כרישים בכל רחבי העולם מסתכמים בכ-10 מקרים מצערים, בעוד שמידי שנה מתים כ-725,000 איש מעקיצות יתושים. למעשה וב-50 השנים האחרונות אין כל שינוי סטטיסטי בתקיפות הכרישים ועל פי דו"ח עדכני של ה-ISAF, בשנת 2016 אף חלה ירידה במספר התקיפות הקטלניות. לפניכם עוד כמה סטטיסטיקות שיכניסו פרופורציות לראשכם:

• ממוצע תקיפות הכרישים ברחבי העולם מתסכם ב -65 ואילו פחות מחמישה מקרים מתוכם מסתיימים באורח קטלני.
• מנתוני מסמך תקיפות הכרישים הבינלאומי ISAF, במהלך 500 השנים האחרונות היו רק 464 תקיפות קטלניות בכל רחבי העולם.
• בעשור האחרון ארעו רק 200 תקיפות ברחבי העולם כש-41 מתוכם בארה"ב והוואי, 60 באוסטרליה והיתר בשאר מדינות ואיי העולם. מעולם לא הייתה תקיפה במי הים התיכון, למעט מקרה לא מאומת בשנות ה-50' מול חופי תל אביב.
• הסיכויים למות מעכבישים, נחשים, היפופטמים, צבאים, פרות, דבורים, יתושים ונמלים גבוהים פי חמישה מכרישים.
• על כל אדם אחד שאי פעם מצא את מותו מתקיפת כריש, כ-25 מיליון כרישים נקטלו על ידי האדם.

כיצד ניתן להתמודד עם תקיפות הכרישים?

במקום להפנות אצבע מאשימה ולחפש איך להרוג, אולי נשנה את נקודת המבט ונחשוב איך לשמור על הכרישים ובמקביל על הבטחון שלנו. הכריש הוא דג מאוד לא צפוי, הוא יכול לעבור באזור ולנגוס בגפיים בלי סיבה נראית לעין ועל כן בשנים האחרונות ישנם הרבה מאוד פיתוחים טכנולוגיים המשמשים את המצילים בחופים, את הרוחצים והגולשים. פיתוחים שמיועדים להתרעה, הגנה, פיקוח, מעקב ולתיוג. שימוש באמצעים ידידותיים ושאינם בהכרח קטלניים יכולים ליצור דו קיום עם מרחב מחייה בטוח לכולם:

• שימוש ברחפנים לאיתור כרישים על ידי המצילים בחופים
• שימוש במצופים חכמים שמזהים תנועת כרישים על ידי גלי רדיו
• פריסת רשתות הגנה בחופי רחצה מוכרזים
• שימוש באפליקציות שמתריעות בפני הגולשים
• שימוש בצמידים דוחי כרישים (לא בהכרח עוזר אבל לא מזיק שיש) או בשעווה
• שימוש בחליפות הסוואה או גלשן עם פסים

בסופו של יום אין דבר שעומד בפני הגורל. הים הוא גדול ופתוח ולא ניתן לסגור אותו הרמטית או לתחם אותו - ולבטח שקטל של כרישים לא ימנע תקיפה אקראית. האנושות קיבלה על עצמה את האחריות לשמירה על העולם, הים והחי. עלינו להקדיש מאמצים גדולים יותר במציאת פתרונות לבעיית זיהום הים הזרמת השפכים ופסולת הפלסטיק שהנזק שלהן הרסני פי כמה עשרות מונים. בעולם הזה לכולם זכות שווה לחיים אך רק לבני האדם ניתנה האחריות לדאוג לשלומם של כולם.

יואב נקש

עורך ראשי, כתב-צלם. מייסד האתר "צלם ים". פעיל סביבה וחברה גולש שאוהב את העולם. משפט לחיים: "רוח האדם כרוח הים היא, למרחבים תשאף וגבולותיה אין קץ." ציטוט אהוב מסרט: I am just the Garbage man - Big Wednesday