פיט לא תמיד היה עיוור, אם כי תהליך איבוד כושר הראיה החל מהיום שנולד. "נולדתי עם ראייה מושלמת ואז זה התחיל להשתבש", הוא אומר. "לא ממש שמתי לב לזה עד גיל שמונה. ישבתי בכיתה ומצאתי את עצמי בכל פעם מתקרב יותר ויותר מהשולחן האחורי עד לקדמת הכיתה כי לא ראיתי את הלוח. אופטומטריסטים מקומיים הרכיבו לי משקפיים וזה עשה את העבודה לזמן מה, אבל למען האמת, זה לא ממש עזר".

כפי שהתברר בהמשך, גוסטין סבל מניוון מקולרי, מחלה מולדת שבו ראייתו דועכת ומתערפלת עם השנים. הרופאים בישרו להוריו כי ראייתו תחמיר עד שבסופו של דבר הוא יהיה עיוור כליל. פיט נרשם בוועדת העיוורים של מסצ'וסטס וכעבור כמה ימים הגיעה אישה לביתם - עובדת מדינה. אותה האישה אמרה לאימו של פיט 'הבן שלך לעולם לא יצליח לשמור על מקומו במוסד לימודים רגיל. הוא לא יוכל ללמוד בקולג'", וסיכמה את נבואת הזעם שלה בכך שיש תוכניות ממלכתיות בשביל אנשים כמהו. פיט משחזר את השיחה בשאט נפש  "היא כבר פירשה את כל חיי כנתמך סיעודי ואני הייתי רק בן שמונה" הוא מספר.

פיט כמובן לא הקשיב לדברים שנאמרו וגם אמו התעלמה מכך. יחד הם בילו רגעים רבים בילדותו בהצבת מכשולים והתגברות עליהם. בנחישות ותעוזה שעדיין ניכרות בחייו גם כיום הוא הצליח לסלול את דרכו ולנצל יכולות טבעיים. קולו הרדיופוני הביא לו גם פרנסה וגם תהילה רבה ונשמע בפרומואים לסרטים קולנועיים, סדרות טלויזיה, משחקי פוטבול ופרסומות.

באופיו ניכרת "נקודת מבטו" הנחושה וכשפיט גוסטין רוצה לעשות משהו אז הוא הולך על זה עד הסוף. כך הוא גם החליט לגלוש על הגלים, שכר את שירותיו של מדריך צמוד שגם הפך ברבות הימים לחברו. הסרט התיעודי הנ"ל מעניק מבט פנימי לחיים מעוררי השראה. סיפור על כוח רצון והתמודדות עם מגבלות החיים ומציאת הדרך להגשמה עצמית.

יואב נקש

עורך ראשי, כתב-צלם. מייסד האתר "צלם ים". פעיל סביבה וחברה גולש שאוהב את העולם. משפט לחיים: "רוח האדם כרוח הים היא, למרחבים תשאף וגבולותיה אין קץ." ציטוט אהוב מסרט: I am just the Garbage man - Big Wednesday