חופי הרחצה שייכים לכלל הציבור, אך למרות עובדה זאת נדרש מאבק תמידי כדי לאפשר לציבור ליהנות מהם. כך, מתוך 197 ק"מ של רצועת החוף בישראל, 31 ק"מ סגורים בפני הציבור לצורך שימושים צבאיים וביטחוניים, ו-19 ק"מ נגרעו מהציבור לטובת מתקני תשתית, נמלים, תחנות כוח, תעשייה וכדומה. רק כ-15 ק"מ מרצועת החוף של ישראל פתוחים לציבור הרחב, וגם הם מאוימים על ידי בנייה ופיתוח מסיבי.

אין, אי אפשר בלי מנת פאנינג + כריש יומית. מאז תקיפת הכריש ב-J Bay שמתוארת על ידי רבים כ"מפגש עם כריש", הרשת לא מפסיקה לנעוץ שיניים בכל פיסת מידע ומכל זווית אפשרית. הנה הוא מותקף - כמעט נטרף, וכאן הוא יוצא מהרכב, ופה הוא מדבר למצלמה ואח"כ מתחבק, ושם הוא עולה על טיסה ובנחיתה ראיון מאולתר, ואמא מדברת ברדיו והדובר של ה-WSL עורך מסיבת עיתונאים וכל העולם רוחש, גועש, ממים, שידורים חוזרים, פרשנויות ומה לא? ואז מגיעה גוגל ומאשרת את זה באופן רשמי: אלוף העולם בגלישה 3 פעמים עבר בפער ניכר את חיפוש שמו של נשיא ארה"ב.

לאנשים פרצופים רבים וכל אחד נושא באופיו אישיות ייחודית - וכמו שלכל אדם גישה שונה לחיים כך לכל גולש יש גישה שונה לים ולספורט הגלישה. כמו על אם הדרך ובכביש, כשאנו במים אנו נמצאים בקרבת אנשים זרים ו/או מכרים - טיפוסים שונים - חולקים כמה רגעים בקרבתם או בחברתם וכמעט תמיד נחשפים לדומיננטיות מסויימת באישיותם. אנו לא שופטים אותם על מי שהם אבל כשהם מחצינים את את אפיים אנו נוטים לקטרג אותם לפי סטיראוטיפ מסויים. לפניכם 17 טיפוסים שכאלה שלבטח אחד מהם מאפיין גם אתכם :)

לאחר ההלם הגמור, הטראומה האדירה, השוק והתדהמה כולם לבטח שואלים את עצמם איך ממשיכים מכאן? איך מתגברים על הפחד וחוזרים למים? תמיד ידענו שהם שם, תמיד ידענו שהסכנה אורבת מתחת למים אבל לפתע קיבלנו תזכרות שגם המקצוענים שבגולשים הם בשר ודם וגם הם בדיוק כמונו, מסכנים את חייהם בכל יום בגלישה על הגלים. זה לא קל לראות את מיק פאנינג דומע ואת ג'וליאן ווילסון מתייפח אבל החוויה שעברו במים הייתה כה מזעזעת ובקלות הייתה יכולה להגמר לעד. זה הזמן לשים את כל המחלוקות בצד ואת כל הניקוד בפינה רחוקה ולחשוב על הדבר הכי חשוב בחיים - החיים עצמם.

לרוב, ביום שאחרי התחרות אני מתיישבת לכתוב את הסיכום שלי, מה היה ,למה היה, איך היה ולאן הולכים עכשיו ומה עם קלי? אבל הפעם הסיכום מעט שונה, לא הייתה יותר מדי תחרות לסכם, את רוב הימים העברתי בשעמום מול המסך. כרגיל, גם הפעם, זכינו לתקופת המתנה מתישה וארוכה שרק הזכירה לי כמה הסבב השתנה בשנים האחרונות - איך מתחרות לתחרות אני מאבדת את החשק לצפות, ואיפה אגדות הגלישה שהיו פה פעם?

טוב, אני בטוח שמה שאני הולך לכתוב עכשיו לא יקבל הרבה אהדה. אבל זה מה יש, לא מתלהב מהבחור הברזילאי שמבלה את רוב זמנו באויר ולא על הגל. נכון, הוא וירטואוז לא נורמאלי, אתלט בחסד עליון, פריק של הטבע, המוקד של ה-Brazilian Storm אבל מה לעשות.. בשבילי גלישה זה להיות יותר על הגל מאשר באויר. ה-Bottom Turn של קלי מלהיב אותי הרבה יותר, הקאט בק של ג'ון ג'ון או פאנניג עושה לי יותר צמרמורת מאשר ההמראות של טולדו.

בחודשים האחרונים עברנו עליות וחווינו מורדות - אני מתחברת לאופציה השנייה יותר ולכן לא תקראו הפעם שום מילה על קלי (לכו תדעו, אולי אני עושה לו נאחס?) - אבל כך או כך הגענו לאמצע, לאירוע המחצית, והיום נפתחת לה תקופת המתנה בת 12 יום לתחרות השישית בליגת הגלישה העולמית כשאת עצי הקוקוס האקזוטיים מחליפים הקרנפים והפילים של האוקיינוס ההודי. גם הפעם הסטנדרטים הם אותם הסטנדרטים: Go Big Or Go Home וג'פריז דורש מהמתחרים להיות הכי Big שהם יכולים להיות!

תמיד היה לי עניין בפנמה. במשך כל השנים בהן גרתי בקוסטה ריקה יצא לי להגיע לפנמה מספר פעמים, אך לפתע הבנתי שאני לא באמת יודע עליה הרבה. לא הבנתי איך פנמה, הגובלת בצידה הדרומי של קוסטה ריקה, אינה מפותחת כמו שכנתה מצפון, לא בתיירות ולא בגלישה. אז הגעתי ל- Pavones ואחרי כמה ימים של גלישה בסוול המטורף שהיכה בחוף הפאסיפי של האמריקות בחודש מאי, המשכתי לגבול של קוסטה ריקה ועברתי למדינה שמדרום.

אז אחרי אינסוף תחינות, הנחת פתקים בכותל, העלאות קורבן וריקודי גשם המוניים ברחבי הארץ, אל הים בירך בשבועיים האחרונים את אוכלוסיית הגולשים הישראלית בוואחד גלים... או בעגה הבת ימית, "גלים אחושלינג" ( מונח מקצועי לחלוטין). וככתוב בתורת החכמה הסינית, היינג והיאנג: "אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב". ובכדי לאתגר אותנו מעט הוא גם הוסיף במתנה, ככה, חינם אין כאסף, נחילי מדוזות אימתניים בשלל גדלים, צבעים, צורות ויכולות צריבה לא רעות בכלל.

לנסוע עם סקייטבורד על שלג זה בלתי אפשרי אבל לנסוע עם סנובורד על הכביש זה כבר הרבה יותר הגיוני. ה-Freebord הוא סקייטבורד מהפכני עם שישה גלשים שברכיבה עליו הוא מתפקד בדיוק כמו סנובורד על מדרונות של שלג. אפשר לרכוב עליו במורדות כבישים תלולים, לקפוץ מעל מדרגות ולהחליק בסיבובים קדימה, אחורה ולבלום על הצד. ה-Freebord, כשמו כן הוא, זה חופש גדול!