באמצע חודש יוני התבשרנו כי ארגון הגלישה העולמי ISA הגיש בקשה רשמית לכלול את ענף הגלישה באולימפיאדה 2020 שתערך בטוקיו והוועד האולימפי IOC הכניסו לרשימה כמועמד מוביל יחד עם עוד כמה ענפי ספורט נוספים. זה ידוע שהדעות בנושא זה חלוקות אך הראשון מגולשי הפרו להביע את התנגדותו למהלך הוא "השרברב וההיסטוריון" מהתחרות בפיג'י אוון רייט (Own Wright), שטוען כי הגלישה אינה מתאימה להיות חלק מענפי הספורט התחרותי של האולימפיאדה - הוא מאמין שרבים מהגולשים המקצוענים תומכים בדעתו. האם גם אתם? הצביעו בסקר שמופיע בסוף הכתבה

תחשבו על מקומות הגלישה כאילו והיו כבישים ועל הגלשנים כאילו היו רכבים: בכל שנה שחולפת מספר הרכבים עולה, הצפיפות גדלה אך הכבישים נותרים באותו הרוחב ועם אותו מספר מסלולי נסיעה - וזהו בדיוק המצב שאיתו מתמודדים הגולשים ברחבי העולם, מצב שמגדיל את הסיכוי לתאונות שלעצרנו גם קורות לעיתים תכופות. לנהגים ברכב יש חוקים, מסלולים מוארים, בלמים חגורות ועוד עזרים שיכולים למנוע תאונה ואיבוד שליטה אבל בגלישה כל שיש היא רצועת גלשן (ליש) שקשורה לרגל ומונעת מהגלשן לברוח ולהסחף עם זרם הגל. כשרצועה זו אינה קשורה הגלשן הופך לנשק קטלני והגלישה לשדה קרב עקוב מדם.

סוף כל סוף אפשר לחזור לישון בלילות. זה היה שבוע קשה, מותח, מורט עצבים אך יותר מכל – מושלם!ומושלם זו מילה שאני הולכת לחזור עליה פעם אחר פעם בסיכום הבא. התחרות ב- Fiji התחילה ברגל שמאל עם יותר מידי פציעות בגזרת מישל בורוז (Michel Bourez)  ג'ון ג'ון פלורנס (John John Florence)  וג'ורדי סמית (jordy smith) והתחזית לא הייתה להיט; הימים שחלפו זה אחר זה עם Lay Day מרגיז שהתנוסס על המסך גרם לכולנו להמתין שבוע שלם עד שקירן יחליט להכריז על ה-CALL  המיוחל.

שינועים, מסועים, טיסות, מעברי גבול, סבלים, צ'ק אין, צ'ק אאוט, ואז עושים צ'ק לגלשן ומגלים שהוא נשבר... הלב נשבר. מישהו צריך לשלם על זה. תאכל'ס... לתת לכם צ'ק! אבל אחרי שאתם מוציאים ת'עצבים, צועקים על דיילי קרקע, ומתרוצצים מדסק אחד לשני ומקבלים תשובות אוטומטיות של "תמלא את הטופס הבא". במרבית המקרים אתם מוצאים את עצמכם מוותרים ונכנעים לבירוקרטיה המסועפת ונשארים עם שני חצאים של גלשן. זה בדיוק הדבר שקרה לרומן שנדרובסקי שחזר מטיול בחו"ל, אסף את הגלשן וגילה שהגלשן שלו נשבר, אלא שרומן לא וויתר והחליט לקבל פיצוי בחזרה. האם הצליח וכיצד?

טום ומישה הם זוג דולפינים חמודים מסוג Bottlenose. השניים נלכדו בסמוך לקו החוף הטורקי, נכלאו בבריכה צפופה של פארק מים ושימשו כשעשוע להמונים ששילמו כסף בכדי לצפות ולשחות עימם. לאחר תקופה ארוכה בשבי שבהם איבדו את הפרא הטבעי שבהתנהגותם וחלק ניכר מהאינסטינקטים שלהם, אותרו הדולפינים על ידי עמותת החסד Born Free ששמה לה למטרה לשחררם לחופשי. זוהי אינה הקדמה לעוד סיפור עצוב על חייהם האומללים של היונקים המופלאים בשבי, אלא סיפור שמהול בתקווה על מסע להחזרת זוג הדולפינים אל מקום מושבם הטבעי במרחבי הים. האם זה בכלל אפשרי? ואם כן, איך עושים את זה?

זהו מחזה שכיח בים התיכון. מידי שנה נחילים כחולים ושקופים של ג'לטינים עושים את דרכם אלינו לעוד חופשת קיץ בחופים. ומי מאיתנו לא חווה צריבת מדוזה בעבר? אלו שמבלים בים מכירים היטב את הכאב ואת הבעת הפנים של החבר לצידו לאחר שמדוזה ליטפה את עורו. זה כואב ולא נעים אך יחד עם זאת מסקרן אותנו להבין: "איך יצור כל כך פשוט, רב תאי ופרימיטיבי, יכול לגרום לכאב שכזה?". ישנם כאלו שחושבים שמקור הכאב הוא בסוג של מכת חשמל אלא שזו ממש אינה הסיבה, מכיוון שמנגנון הכאב נעוץ בזריקה.

גולש טוב הוא אינו רק אחד שיודע לזרוק ביצועים לכל הצדדים ולזכות באליפויות, הבסיס ל"גולש טוב" מתחיל בנפשו וברוח ההקרבה שלו. למארטין פאסרי (Martín Passeri) יש עבר מפואר בגלישה, אלוף ארגנטינה חמש פעמים אינו זר לתחרויות, לנהלים ולתחושת הניצחון. אבל כשהוא בחר לצאת מן המים בזמן מקצה אל עבר אדם שישב על כיסא גלגלים בכדי להעניק לו מתנה שלה ייחל במשך שנים, הוא ידע שזה יעלה לו בהפסד בתחרות אך יעניק לו את הניצחון של החיים.

סטריט סאפ (Land Paddling) הוא ספורט חדש יחסית בארה"ב שנכנס לישראל בשנים האחרונות ומתעצם הקיץ עוד יותר עם כניסת שחקנים חדשים אשר נהנים מהפופולריות הגואה של ספורט גלשני החתירה בים - הסאפ (Stand up paddle Boarding). ה"סטריט סאפ" שמסתמן כלהיט התורן של הקיץ מיועד ליבשה והרכיבה עליו נעשית בחתירה על גבי סקייטבורד - לונגבורד ארוך עם משוט מיוחד בעל ידית אחיזה של ראש גומי. הספורט המעניין מתפשט ברחבי העולם וסוחף צעירים ומבוגרים כאחד מאחר והוא מאפשר רכיבה במגוון סגנונות ומקומות.

אם תנסו לדמיין גל מאסיבי שנע בכיוון החוף עד אשר הוא נשבר על החול זה לא יהיה דבר שמצריך הרבה קושי רב כי אנו מבחינים בזה מידי יום. אבל תנסו לתאר לעצמכם את אותה תופעה של גל נשבר כשהיא מתקיימת מתחת לפני הים.. ובכן, זה כבר סיפור אחר. זהו בדיוק הנושא שהארפר סימונס (Harper Simmons), פרופסור לאוקיינוגרפיה באוניברסיטת אלסקה פיירבנקס, לומד כבר מאז 2007 - תופעת הגלים הענקיים שמתחת לפני הים (Internal Waves).

אומרים שהתחלות הן תמיד קשות אבל ככל שזה נוגע לגלישת גלים המשפט הזה לא תקף. כל מי שגולש יודע שהמשיכה הפנימית הלא מוסברת הזאת שיש לנו לים ולגלים לא דומה לשום משיכה או תשוקה אחרת בחיי היומיום שלנו. הגל הראשון שתופסים זו חוויה שגולש לא ישכח לעולם.