לא כולנו נולדנו עם כפית של כסף בפה וחלקנו אפילו רחוקים מזה מזה שנות אור אבל לכולנו תשוקה זהה לגלוש. בינינו ישנם מעוטי יכולות ודלי אמצעים. אנשים כמוני וכמוותכם שאינם יכולים להרשות לעצמם ציוד גלישה יקר אך בליבם זיקה אמיתית לים. בדיוק לשם כך פתחו שני חברים ביוזמה חברתית שמטרתה איסוף ציוד גלישה מאנשים ברחבי הארץ והעברתו לנערים ונערות שידם אינה משגת את האפשרות לרוכשם - תרומה שמעניקה להם תקווה ומגשימה עבורם חלום.

ג'מייקה. האמת שהגענו במקרה. התכנון היה שבוע בארצות הברית, עבודה למבוגרים, קייטנה לילדים ואח"כ שבוע פלוס ביעד כלשהו באיזור. חשבנו על הוואי (יקר בטירוף) אח"כ קובה (אי אפשר מארה"ב), גוואדלופ (טיסות יקרות ולא נוחות) ואז האצבע נחתה על ג'מייקה - כרטיסים זולים יחסית לקינגסטון, יאללה נוסעים.

השאיפה היא שהגלשן יהיה כל הזמן בתנועה. שנגלוש עליו כמה שיותר, שנסיע אותו ממקום זה לאחר אבל ברגעים של מנוחה - לגלשן ולגולש - היינו רוצים להניח אותו במקום שנוכל להביט בו בגאווה ולהזכר ברגעים היפים על הגלים. לגלשן שלנו מגיע מקום של כבוד על הקיר. כמו תמונה שבה אנו מביטים ורואים את משיחות המכחול, כמו רהיט מעוצב שנעשה ביד אומן. עם וו התליה "Shepps" הקיר שלכם יהפוך ברגע אחד ליצירה עם גלשן.

גופי ושוקי הם חברים טובים. הם גרים באותה השכונה, הולכים לגלוש ביחד, לא הולכים לבצפר (ביחד) ובסה"כ הם מסתדרים טוב ביחד... בעיקר בווצאפ. ככה זה כשהאחד קצת אהבל והשני עם פתיל קצר (והאמת שגם הוא קצת טמבל). עלילות השניים בסדרת פרקים משעשעים המזוהים עם השיח של גולשי הגלים. שיחות פיקטיביות שלא מובילות לכלום אבל עושות לנו מצחיק :) בכל כמה ימים נעלה פרק נוסף (סה"כ 10).

גולשי גלים רבים סובלים מכאבים בכתפיים ובצוואר שנגרמים בעיקר בגלל מנח גופם בעת החתירה על הגלשן. פוזיציה זו שבו ראש הגולש מונף בזווית מאומצת לאחור ומכונה Hyper Extension, מאלצת אותם להפעיל עומס רב על השרירים ההיקיפיים, עצבים וחוליות הצוואר. לחצים אלו גורמים לתחושה של "צוואר תפוס", קשיחות ובמקרים קשים יותר אף למיגרנות, בחילות, סחרחורות, חולשה ותחושת נימול בידיים. ניתן למזער כאבים ולהקטין סיכונים בסדרת אימונים פשוטה של הרפיה ויציבה נכונה שמתחילה דווקא ביבשה.

אם תבקשו מכל אדם בכל גיל לצייר את הים, הדבר הראשון שהוא יעשה זה ליטול לידיו טוש בצבע כחול. למה? כי הרי זה ברור... הים הוא כחול. אבל האם עצרתם לשאול מדוע הים הוא בגווני כחול כשמימיו בעצם שקופים? מדוע מים בתוך כוס יראו לנו צלולים אבל אותם המים באגן גדול כמו הים יקבלו גוון כחול-עד ירקרק? אז אל תתנו לאחרים להטעות אתכם שהצבע נגרם רק בגלל השתקפות הרקיע כי המובן מאליו דווקא מאוד פשוט ומפתיע. ההסבר הבא ישפוך קצת יותר אור.

עד כמה שאתם אוהבים את הים בכל נפשכם אתם צריכים שיהיה לכם את הגן שיעשה אתכם כשירים באופן פיזי לחיות אותו כהרגל. מחקר אקדמי גילה שישנה קבוצת אנשים שמפתחים תנאי הסתגלות גנטים לחיים מתחת לפני הים. אנשי הבז'או לאוט (Bajau Laut) הם נוודים שנדדו במשך מאות שבשנים בים שבין מלזיה, הפיליפינים ואינדונזיה. אנשים אלו צוללים לעומקים מרשימים ללא כל עזרים נשימתיים או ציוד צלילה מסורבל ודגים את האוכל שהם שמים על שולחן ביתם- שנמצא על סירה בים.

תמונה או ציור? מה תעדיפו לתלות על קיר הסלון שבביתכם? את הדילמה הזו שבה ניתקלים אנשים רבים המעוניינים לתלות פריט אומנותי על כתלי ביתם, היוצרת והאומנית סיון מגן פותרת בטכניקה אחת ומיוחדת המשלבת בין הדפס וצבע. קונספט ייחודי בהשראת עולם הגלישה שנעשה באמצעות ציור והדפסה על עץ.

את פיטר נילי, מחבר הספר Indo Surf and Lingo, הכרתי לא הרבה אחרי שהגעתי לאוסטרליה משהות של חודשיים באינדונזיה. החברות ביננו התבססה על האהבה המשותפת של שנינו לגלישה ולאינדונזיה, ולאורך השנה האחרונה ביליתי שעות על גבי ימים בביתו, מקשיב לסיפורים על התפתחות הגלישה באינדונזיה, על המדינה, התרבות, האנשים והשינויים שחלו בה לאורך השנים, מסתכל בתמונות, מתרגל את השפה, מקבל טיפים על העונות ולאיזה אי ללכת ומתי וגם כמה מיקומים של ספוטים סודיים. עכשיו, לאחר עוד ביקור באינדונזיה, כשהספר של נילי היה לצידי, חזרתי לביתו כדי לקבל עוד מהידע שלו, לשתף חוויות ולהבין איך הכל התחיל.
 

כשג'ון ג'ון לקח את האליפות הראשונה שלו בגיל 24, נשמעו הרבה אנחות רווחה בהוואי, ולא מעט מהם מבית משפחת פלורנס עצמה. האיום התמידי להיות הבטחה לא ממומשת כפי שטאג' בארו היה, הוסרה. הילד הוכתר. ולעולם אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממנו.