כשהמטוס החל להנמיך אל מתחת לעננים קיבלתי הצצה ראשונה לאוקיינוס, צבוע בגוון כחול עמוק. הרגשתי את החיוך שפושט על פניי ואת הניצוץ שחוזר לעיניי. חמישה שבועות עברו מאז שראיתי את האוקיינוס, התקופה הארוכה ביותר שהייתי מרוחק ממנו. מנהר הגנגה לעמקי הצפון ועד לארמונות המהרג'ה. הגעתי לכפר בדיוק בשקיעה, ירדתי לחוף והרגשתי את החול בין אצבעותיי. בשבילי, האוקיינוס משול לחיים, ולא משנה כמה רחוק אני ממנו, תמיד אחזור אליו, כמו אדם הזקוק לחמצן לנשימה.

אני מייקי ואת האהבה שלי לים קיבלתי מאחי ואחותי שבכל הזדמנות שהיתה להם הם היו בורחים לחוף כדי לגלוש. זוכרת איך הייתי מתייבשת על החול בזמן שהם היו נכנסים למים עם הגלשן ובינתיים צוללת בחלומות אל מתחת לגלי האופק הכחול. אז אחרי הצבא ושהייה ארוכה בארצות הברית חזרתי לארץ והחלטתי להגשים חלומות ילדות ולעשות קורס מדריכי צלילה - עבודה +ים = מושלם!!! וזו הייתה תחילתה של השראה.

השעון מורה "שעת חורף", מזג האוויר נעשה צונן, רוח דרומית דוחפת גלי סערה קרים ואת השורטים הצבעוניים מחליפות חליפות בצבעים כהים. בתקופת החורף זה הכי נוח להתלונן על החליפה הצמודה שגורמת לשפשפת בצוואר ולשיזוף לא אחיד, אבל תכל'ס, מה היינו עושים בלעדיה? לפניכם שש דרכים נפוצות לדרך שבה הגולשים טובלים את גופם לראשונה במי הים הקר עד שהם מתרגלים למעלה הנמוכה ;)

הם חיים בים ואנו על היבשה, להם יש סנפירים ולנו גפיים אבל קווי הדימיון בין האדם לדולפין רבים מן השונה: גם הם יונקים, יש להם דרכי תקשורת ווקלים, אוהבים מגע וידידותיים לסביבתם, מקיימים חיי משפחה, חיים בקהילה, ניחנים באינטליגנציה רבה (אף יותר מהאדם), והדמיון הכי גדול הוא שבדיוק כמונו גם הם אוהבים לגלוש על גלי הים. אז אם תמיד הרגשתם קירבה יתרה לדולפינים - מבחינה רגשית ופיזית - מחקר חדש באוניברסיטת קליפורניה מצא את ההקשר המדעי המשותף לגולשים ולחברים הכי טובים שלנו בים.

הראפר המלהיב "פיוצ'ר", שמגיע להופעה יחידה בגני התערוכה ב-25.10, הוא גם הפסקול המושלם כהכנה וחימום לקראת סשן הסרף הבא שלכם. מההתעוררות האיטית והכנת ציוד הגלישה, דרך הפוקוס של ההכנה המנטלית ועד לאנדרנלין שצועק לכם לרוץ כבר לים - הכנו לכם פלייליסט שילווה אתכם לאחלה סשן של גלישה ב-Future הקרוב.

זה היה לפני כשנתיים שקוויקסילבר יפן הציגו את חליפת החלקים הראשונה המיועדת לים וליבשה - חליפת גלישה העשויה מבד ניאופרן שנראית כמו חליפה מחוייטת למסיבת קוקטיילים או לעבודה במשרד מהודר. כעת, מעצב אופנה אמריקאי בשם תום בראון, מציג את חליפת הגלישה העסקית שלו בצבעי שחור לבן. והמחיר? כמו חליפה שנתפרת לפי מידה על ידי מעצב צרפתי נודע.

רצועת הגלשן אינה רק גורמת לגרר (קטן) במהלך הגלישה אלא גם נגררת אחרינו כמו זנב ביציאה מן המים. ואם לא פיתחתם טכניקה של קיפול הרצועה סביב זנב הגלשן והחרבות, הרי שהיא תגרר אחריכם על החול ועד לרכבכם שחונה רחוק. אז מה עושים? ממציאים מנגנון אוטומטי שיגלגל את הליש.

תקופת התיכון עברה עלינו בציפייה לגלים. כשהיו גלים, הפחד מהמורים וההורים נעלם. באור ראשון היינו מגיעים עם פיאט 650 דחוסה ב-4 גלשנים לחניון הכורכר ונעצרים בזריקת זנב ארוכה. יצאנו להתמתח וחיכינו שענן האבק יירד כדי לבדוק את הספוט. בשנות התשעים הגלים היו שונים. גלשנו בעיקר בשבירת עומק במרחק של 60-100 מ' על גלים מהאגדות.

שוב בני האדם מחפשים פתרונות בעזרת קטל של חיים. פעם נוספת אנו חושבים שיש לנו את הזכות להרוג את כל מה ומי שעושה לנו בעיות מבלי להבין שאנו יוצרים יותר בעיות משהיו קיימות. מכשיר הגריסה החדש, פרי פיתוחם של הקוראנים, עושה "פרוט נינג'ה" למדוזות ועל אף זאת יעילותו מוטלת בספק ויש הסבורים כי הוא יביא יותר נזק מתועלת. באיזה שלב בחרנו להתעלם מהחוק השלישי של ניוטון שקובע כי "לכל פעולה יש תגובת נגד"?

כבר מספר ימים שבהם אני מבחין בפוסטים נרגשים של חברי הגולשים לקראת יום שני ה- 24.04. אחרי שבוע ללא גלים, מזג האוויר מתהפך, השרב נשבר ומפות הגלים משנות את צבען מכחול עמוק לגוונים של אדום. הגלים חוזרים והאושר גדול אלא שבדיוק באותו התאריך מצויין יום חשוב בהיסטוריה של העם היהודי - יום צפירה, יום של עצב ושאינו מיועד בהכרח להנאה. ביום הזה, יום הזכרון לשואה ולגבורה, עלינו לגלוש רק למחוזות של הנצחה וזכרון.