בגישה שונה: פחי האשפה בחופים הם לא הפתרון, אלא הבעיה

מאת יואב נקש מאי 20, 2020

עונת הרחצה רק נפתחה וכבר אפשר לראות את ניצני מפגעי האשפה שמשאירים המבקרים בים. כמידי שנה, כך גם בתקופת פוסט-קורונה, אנו מתוודעים למציאת מקוממת שגורמת לתחושת קבס - שאט נפש מאנשים שמשאירים זוהמה בלכתם מהחופים. התרעומת של חובבי הים נשמעת ברוב קולות בכל פוסט ותגובה במרשתת ורבים מאיתנו מחפשים לשים לכך סוף כשאנו מעלים הצעות לפתרון. זה ישמע מאוד לא שגרתי, אולי אפילו שערורייתי אבל הפתרון ללכלוך בחופים וחינוך האנשים בשמירה על הניקיון חייב בצעד קיצוני - כזה שעוד לא נעשה בעבר ויש בו לשנות הרגלים ישנים שדווקא יקשו על קהל המבקרים בים - ולא, לא מדובר (רק) בקנסות אלא בפינויים המוחלט של כל פחי האשפה מהחופים.

זה נוגד כמעט כל עקרון שעל פיו קיימתי יוזמות ניקיון חופים בעבר. באותן פעילויות תמיד הצבעתי על המחסור בפחים ודרשתי מהרשויות המקומיות כי ימקמו עוד שכאלה גם בחופי רחצה שאינם מוכרזים. הרעיון מאחורי זה היה להנגיש את הפחים למבקרים, לאפשר להם לזרוק את הפסולת ולהקל עליהם מבלי שיצטרכו לשאתה בחזרה. סיבה נוספת לכך היתה גם העלאת המודעות לצורך בשמירה על הניקיון ופחים שכאלה שנמצאים בזווית העין תמיד מרעננים זכרון ומעודדים איסוף אשפה.

זמנים משתנים ותובנות חדשות מתהוות. בעבר הרחוק התעקשתי על הצבת פחי אפשה בחופים.

אבל זה היה בעבר והנה לאחר שנים רבות נושא פחי האשפה בחופים נותר על כנו. בכל פעם שעולה תמונת ראי של מצב החופים והלכלוך שמשאירים המבקרים, עולה סוגיית הפחים ומעוררת דיון נוקב. ישנם כאלו שטוענים כי אין מספיק פחים או שהם מפוזרים במרחק רב האחד מהשני, וישנם גם שמאשימים את הרשות המקומית כי היא אינה עושה די בניקיון ומטילים את האחריות עליה בלבד בהתעלמות מהאחריות האישית שמוטלת על כל אחד מאיתנו.

האם פח אשפה בחוף הוא מיותר?

הפחים הם סוג של ברירת מחדל בחשיבותם. הם משמשים לליקוט אשפה אך פעמים רבות הם אלו שדווקא גורמים ליתר לכלוך בחופים. רוחצים רבים התרגלו לכך שהם קיימים במרחק כמה צעדים מהם ומסתמכים על המצאותם כשהם בוחרים לרדת לחוף עם ציוד נלווה ופריטי אוכל רבים. רובם ככולם נוטים להסיק מקיום הפחים שיש מי שעובר בסוף כל יום ומפנה את האשפה כשלא תמיד הדבר נכון. האיסוף תלוי בזמינות של המערכת, כוח אדם ומיקום. לעיתים, ובמיוחד בחופים שאינם מוכרזים, הפחים לא מרוקנים, שקיות לא מוחלפות ויכולים לעבור מספר ימים עד שמישהו יגיע לאוספם, אם בכלל.

יתרה מזאת כדאי שנכיר בעובדות: אלו ששומרים על ניקיון החוף יאספו את האשפה שלהם בכל מקרה ויקחו אותה איתם גם אם אין פח בסביבה, ואילו אלו שמלכלכים לא טורחים להרים את האשפה שלהם גם אם הפח נמצא במרחק נגיעה מהם. המיעוט הזה הוא עיקר הבעיה של ה"זבל האנושי" - אותו קומץ שישאיר את כל הג'אנק שלו בדיוק במקום שבו הוא ישב. מכאן יוצא שהבעיה נעוצה ביחסו האישי (וחינוכו) של האדם לסביבה ולא בהכרח עם קיומו של פח כזה או אחר בקרבה - במצב שכזה משוואת הלכלוך אינה משתנה וקיום הפח הופך להיות זניח.

השקיות נקרעות, האשפה מתפזרת, העורבים מנקרים והשיירה עוברת... (תמונה: צלם ים)

בנוסף לגישתם ונגישותם של הרוחצים, קיבולת הפחים מוגבלת וכשמדובר בשקית על מתקן ברזל רעוע התכולה יכולה להשפך בקלות או שמספיק שבר זכוכית קטן בשביל לקרוע את השקית ולפזר את תכולתה, ורוח חזקה או גלים שיעשו את אותה העבודה. לא פעם הבחנתי גם באנשים שערמו את שקית האשפה האישית שלהם על פח מלא לעייפה בידיעה שאין סיכוי שזה ישאר כך, או שהניחו שקית אשפה משלהם ליד הפח במחשבה שאוטוטו  יעבור מישהו לאסוף את זה. לא פעם גם הבחנתי בתושב שקורע את השקית בחיפושיו אחר בקבוק זכוכית לפקדון או עורבים שמנקרים בשקיות ומלקטים שאריות אוכל. בסופו של יום התוצאה זהה - הפח הופך לפצצת לכלוך עם רדיוס אדיר.

אולי זה הזמן לשנות תפיסה ולהוציא את פחי האשפה מהמשוואה

בארצנו הקטנה מהלך שכזה צריך להיות בגדר פיילוט. תקופת ניסיון שבה נפנה את כל פחי האשפה מהחופים ואולי גם אף מאתרי טבע אחרים. באותה העת יהיה עלינו להמשיך את פעילות האכיפה ביתר שאת בשילוב מתן קנסות כבדים לאלו שמלכלכים לצד פעילויות הסברה לשאר המבקרים. להיעדר פחים בחופים יש מספר יתרונות הכוללים את צמצום השימוש בשקיות האשפה, חסכון למשלם המיסים במערכת שירותי הניקיון ואיסוף האשפה ותיעולו לאכיפה, הקטנת מוקדים של ריכוזי אשפה לאורך החופים שעלולים להפוך למפגע כשהם מתפזרים, "אילוץ" המבקרים בחוף לקחת את האשפה איתם ולסגל עבורם הרגל שאינו מבוסס על נוחות ותלות מערכתית.

מעמיסים עד שמתפוצץ. לפחי אשפה בחוף יש גבול לקיבולת עד שיגיע מישהו לאסוף זה כבר יתפזר לכל עבר. (תמונה: צלם ים)

אני בטוח שבתחילה תהיה הרבה זוהמה, אנשים יתלוננו, יקטרו וילכלכו אבל ככל שיעבור הזמן ונהיה סבלנים אנו נהיה עדים לשינוי בהתנהגות ובהרגלים שסיגלנו עד כה כי לא תהיה ברירה. מהלך כזה יכול להוביל אנשים לרדת אל החוף עם מעט פריטים ביודעם שיהיה עליהם לחזור עם הכל. זה ישאיר יותר מקום לפעילות אכיפה והסברה ויוביל למודעות ומחויבות שעיקרה לקיחת יוזמה ואחריות אישית.

גם אם דבריי נשמעים תמימים ונקודת מבטי אוטופית, הגיע הזמן שנבין שאחרי שניסינו "ללכת לקראת" עלינו לקחת דווקא צעד אחורה לקו האחורי של החוף. בהיעדר הפחים אנו יכולים לבנות מערך של פינוי פסולת בפאתי החופים עם "צפרדעים" ופחי מיחזור ליד חניות הרכבים. במדינה שבה אנו דורשים חינוך אנו צריכים להוות דוגמא. אנו צריכים להשריש ערכים מסויימים בתרבות שלנו בכדי שיהיה לנו קל יותר להנחילם באופן טבעי בכל מקום ולא רק בחוף הים.

מאמר דעה זה נכתב כחומר למחשבה שבבסיסו רעיון פשוט הניתן ליישום. אשמח לשמוע דעתכם על כך בעמוד זה ובקבוצה של צלם ים בפייסבוק.

שתף בפייסבוק שתף בטוויטר הוסף תגובה
יואב נקש

עורך ראשי, כתב-צלם. מייסד האתר "צלם ים". פעיל סביבה וחברה גולש שאוהב את העולם. משפט לחיים: "רוח האדם כרוח הים היא, למרחבים תשאף וגבולותיה אין קץ." ציטוט אהוב מסרט: I am just the Garbage man - Big Wednesday

מגזין +

ינואר 01, 1970

הפיד של צלם ים

יודעים משהו שאנחנו לא?

יש לכם ידיעה מרעישה? אירוע חדשותי מעניין ו/או בלעדי? ראיתם דולפין? תפסתם גל ענק? הייתם עדים למפגע סביבתי? אירוע חברתי? סיפור? קישור? תמונה? סרטון? יש חדש בעולם הים ואנו לא מודעים אליו? שתפו אותנו בכל דבר ונשתף עם העולם.

מלאו את הפרטים בטופס הבא ושלחו אלינו (כוכביות - שדות מילוי חובה)









צור קשר

אתר צלם ים מאמין בקשר אישי וישיר עם כל אדם שבנפשו נושבת רוח ים - נשים וגברים כאחד. אנא מלאו את הטופס הבא במלואו ופרטו את מטרת פנייתכם. צוות צלם ים משקיע תשומת לב רבה לפנייתכם ויעשה את המרב בכדי להשיב לכם בהקדם.




צלם ים